סיימנו מערכת בחירות שעם ישראל יצא בה בהמוניו וצעק "כן!" מהדהד. ועכשיו, אחרי שכולנו יצאנו לומר זאת וקידמנו את האנשים שיעשו זאת, הם צריכים לקום ולשנות: להפסיק את הבנייה הבדואית הלא חוקית בנגב, לעצור את הדורסנות המשפטית, לבנות יישובים חדשים, לחזק את הביטחון ואת תחושת הביטחון, ובמיוחד לשנות את ההתערבות המטורפת של כל הקרנות הזרות בחינוך הילדים.
שנים על גבי שנים הם מצליחים לקדם, מתחת לאף של כולנו, הכנסת תכנים מטורפים לראש של הילדים שלנו; בחינוך הכללי וגם בחמ"ד: תוכניות לימודים ללא סממנים יהודיים, מערכות שלמות לעידוד שינוי זהות מינית, מפגשים עם תלמידי בתי ספר ערבים ועידוד הנרטיב הפלסטיני של ה"נכבה" והנרטיב של ה"פליטים" מסודן.
2+ואנחנו, שנרדמנו כל כך הרבה זמן בשמירה, מתעוררים לפתע כשבהסכם קואליציוני אבי מעוז קיבל אחריות על הגופים הזרים שכותבים תכניות לימודים למשרד החינוך.
התעוררנו מכיוון שפתאום, קמה לה מקהלה מפוחדת ומבוהלת: אנשי תקשורת, משפטנים, חברי כנסת וארגוני להט"ב.
הם חוששים שמישהו יזיז את הגבינה שלהם בתקשורת. הם מפחדים לגלות שביטחון ישראל חזק יותר כשנלחמים באויבים ולא מזמינים אותם הביתה. הם מבוהלים מהמחשבה שמישהו יגיד די לדורסנות המשפטית. אבל הכי הם מבועתים מהמחשבה שמישהו יקום ויגיד שחינוך ילדינו אינו הפקר.
ולמה הם מבוהלים ככה? מה אתם חושבים, שאבי מעוז יפסיק לממן גוף חיצוני שכותב תכניות לימוד באנגלית? שהוא יעצור כתיבת מערכי שיעור לעידוד חשיבה מדעית? ברור שלא. הוא בא לשמור על הילדים שלנו מארגוני השמאל הקיצוני ומארגוני הלהט"ב שהכניסו כל כך הרבה שנים תכנים ותכניות מזוהמים לראש של ילדינו, בדלת האחורית של משרד החינוך. וכן, הם מבינים שהוא סוגר את הדלת האחורית ועוצר את המימון המטורף שהם קיבלו. אז הם מבוהלים.
2+ומה ציפיתם? שהם ישבו על הגדר ויאמרו שהם שמחים שהוא בא לשנות? אז הם רועשים? שירעישו. אז הם צועקים? שיצעקו. אז הם מאיימים? שיאיימו. אז הם מנסים לספר שהוא מחזיר אותנו להיות איראן? זו הדרך שלהם להתמודד עם זה שמישהו בא לדחוק החוצה את התכנים הפרוגרסיביים שלהם. הם הפסידו בבחירות, זה הגיוני שהם מבוהלים – אנחנו באמת באים לשנות, להחזיר את מדינת ישראל לפסים.
אבל אתם, חברים שלי, ממי אתם מפחדים? אתם העם, אתם ניצחתם. וככה משנים. והאמת, אני יש לי שיטה: כשאני רואה להקת חברי כנסת מהשמאל, משפטנים, אנשי תקשורת וארגוני להט"ב מסתערים נגד משהו – אני יודע שכנראה הוא טוב, ואני שמח שהוא קורה. הצל של עצמנו לא כזה שחור, בואו נפסיק לפחד ממנו.
