1. זה מונדיאל משונה, משהו. משונה ומסעיר בדרך מוזרה.
2. הערביות של המונדיאל ניכרת ומורגשת מאד, ואני לא משוכנע שהיא עושה טוב לעולם הערבי, תדמיתית, אם זו הייתה חלק מהמטרה בהשגתו.
3. ה-var מתקרב לנקודה בה הוא מצליח לפגוע הן בחדוות המשחק וההנאה בו, והן בספורטיביות של המשחקים.
4. למרות שמדובר בשליש הראשון של העונה, בניגוד למונדיאלים בקיץ (בסופה), שחקנים רבים נדמים לא בכושר ולא בפוקוס.
5. אף נבחרת במונדיאל לא מתקרבת אפילו לרמה של קבוצות הצמרת באירופה מבחינת רמת המשחק. גם רמת האימון לא מרשימה במיוחד.
6. קבוצות ההגנה הטובות של הטורניר – הולנד וברזיל, הן המועמדות הכי טובות, בעיניי, לגמר.
7. צרפת שאננה ויהירה. ולמרות פערי האיכות הבולטים בינה לבין מרבית הקבוצות היא תלויה ביכולת של דשאן לאפס את חבורת המיליונרים המפונקים שלו.
8. ההדחה של הגדולות בבתים המוקדמים מעידה גם על צמצום פערים בכדורגל העולמי, אבל גם על כך שנבחרת קשה בהרבה להפוך לקבוצה מאשר מועדון.
9. השוער הטוב בעולם בעיניי הוא בכלל אליסון. קורטואה ספג שערים מבישים, את נוייר בכלל מעציב לראות ביכולת הזאת, ומנאבאס נשאר רק השם.
10. אם אי פעם היה סיכוי לאלופת עולם שלא קשורה לכלום – זה במונדיאל הזה. אבל זה לא יקרה. אני נוטה להמר על הולנד. או ארגנטינה, אשר נדמה שקבלה סטירת לחי בעיתוי מושלם עבורה להתעורר.
הכותב אינו רואה עצמו מומחה לכדורגל, כי אם אוהד. אין בפרשנות קביעה, כי אם דעה בלבד. בהשוואה למומחים של ממש, אשר חיים ונושמים כדורגל עולמי, אני בדיחה. פרשנויות שאני מחשיב לרציניות שלי הן בפוטבול ובאנ.בי.איי., שני ענפים שאני חי לעומק כבר שלושה וחצי עשורים. אז נא לקחת את כל ההערות כעמדה של חובבן מסור למשחק. לא יותר.
