הגענו למשא ומתן הזה ממוקדי מטרה, ידענו מהם הנושאים הקריטיים בהם חובתנו לטפל ושאותם אסור לנו להזניח, היכרנו היטב מהן הסמכויות שבלעדיהן לא נוכל לבצע באמת את משימותינו, היטבנו להסביר זאת לשותפינו, ובסופו של הפרק הזה יצאנו כשחלק ניכר מכל אלה – בידינו. (אני כותבת כל זאת בלשון רבים, כי למרות שבצלאל הוא שניצב בחזית ונושא בעול, הוא שמבלה לילות בחדרי המשא ומתן, וכמובן התודות והתשבחות מגיעות בעיקר לו ולצוות שלו, אין ספק שכולנו עומדים מאחוריו, מייעצים, מחזקים ונותנים את הרוח הגבית שבלעדיה אי אפשר).
כמה סמלי שהפרק הזה בו נקבעו מנופי ההשפעה שלנו לשנים הקרובות: המשרדים, התפקידים והסמכויות, מסתיים דווקא לקראת שבת פרשת ויצא, השבת של חלום יעקב, של סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. החיבור המיוחד הזה של ארץ ושמים, שהוא בעצם החיבור של הציונות הדתית, הוא בדיוק החיבור שביקשנו, ובחסדי ה' גם השגנו: אחיזה מלאה וחזקה בארץ, בארץ ישראל ממש.
2+"ארץ אבות, ארצנו הקדושה", באדמה הזו שאסור להמשיך להפקיר אותה, שחובה קדושה ליישב ולגאול אותה, לשמור עליה מכל משמר, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. ועם זאת השקעה של ממש ב"שמים" של העם האהוב שלנו, בחיזוק הקשר של רבבות אחינו בית ישראל שצמאים כל כך לחיבור לתורה, לזהות יהודית, להזדמנות להכיר ולפגוש את פך השמן הקטן שנמצא בתוך כל אחד ואחת מהם. "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה" – ישירו במוצאי שבת רבבות חניכי בני עקיבא, ואנחנו נשיר אתם, בידיעה שעמדנו על שלנו, ולא זנחנו אף אחת משתי המטרות החשובות האלה.
ויחד עם זאת, החלטנו הפעם להיות ממוקדי מטרה גם באחינו ואחיותינו המצויים עדין בגולה. גולה? כן כן, למרות שהיום מקובל לדבר על "תפוצות", או על "חו"ל", אבל אנחנו יודעים שמדובר בגולה, גם אם זו גולה של סיר הבשר. אנחנו זוכרים ורוצים להזכיר להם, שמקומם אתנו, אנחנו מבקשים לומר לכל אחד ואחת מהם, באהבה, את מה שאמר הקב"ה ליעקב אבינו בפרשת השבוע: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך", אנחנו מבקשים לקלוט אותם כאן אתנו קליטה אוהבת, מחבקת, ומתחשבת, לומר לכל אחד ואחת מהם "אחי ובשרי אתה", ובלשון המנון בני עקיבא: "יד אחים לכם שלוחה".
לכן ביקשנו ואף קיבלנו לעצמנו את משימת הקודש הזו, משימת קיבוץ הגלויות, שחשיבותה וערכה חשובים בעינינו לא פחות ממשימות הארץ והשמים, ויחדיו הן משלימות את דגלנו המשולש: ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
2+"ספגנו לא מעט ביזיונות, השפלות ונאצות"
במהלך הדרך הקשה הזו של המו"מ ספגנו לא מעט ביזיונות, השפלות ונאצות. "תקימו כבר ממשלה" צעקו אלינו ועלינו ודחקו בנו מכל עבר, אבל אנחנו לא התבלבלנו, והקפדנו לעמוד על שלנו, כי היינו ממוקדי מטרה. ידענו שאנחנו לא באים לממשלה כדי לזכות בכיסאות מרופדים, רכבי שרד, ותארים נוצצים. אנחנו באים כדי לעבוד קשה, כיעקב אינו בפרשת השבוע שלנו, לעבוד קשה ולהצליח. ובשביל ההצלחות במשימות הקריטיות האלה שלקחנו על עצמנו, חובה עלינו לקבל לא רק כותרות אלא גם סמכויות.
"הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה" – אומר יעקב אבינו ללבן בפרשת השבוע, ורש"י תמה: "ואבואה אליה? והלא קל שבקלים אינו אומר כן", ומיד הוא משיב: "אלא להוליד תולדות אמר כך… שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים". יעקב אבינו ממוקד מטרה: הוא יודע שעליו להעמיד י"ב שבטים, ועל כן אינו בוש לדרוש מלבן "הבה את אשתי ואבואה אליה", וכשהוא מזהה שלבן מאיים לחסום את דרכו לארץ ישראל, גם אינו מהסס מלהוכיח אותו ולומר לו את כל האמת בפנים: "ותחלף את משכורתי עשרת מונים". אף אנו עמדנו על שלנו, לא למעננו אלא למען המטרות שהצבנו לעצמנו.
בחסדי ה', אפשר לסכם את הפרק הראשון הזה כהצלחה ניכרת, הפרק השני של דיוני המהות עוד לפנינו וגם במהלכו נהיה, בע"ה, ממוקדי מטרה, כי זה תפקידנו וזו האחריות המוטלת עלינו. "בלב אמיץ ובעזרת ה', עלה נעלה!"
2+