יצחק ואשתו רבקה התפללו מאוד כדי לזכות בפרי בטן, שהרי רבקה הייתה עקרה. מסופר כי בכל פעם שהשניים התפללו להשם יתברך, הם עמדו במקומות שונים בזוויות שונות. עולה השאלה, למה? למה להתפלל בצורה כזאת ולא להתפלל יחד במקום אחד?
אחת הפרשנויות היפות של הרב עובדיה יוסף זצ״ל, היא שהאחד לא רצה לפגוע בשני. יצחק ידע שרבקה עקרה, ורבקה לא רצתה להעציב את יצחק בצערה. לכן, הם העדיפו להתרחק זה מזו וכל אחד התפלל בהיותו עומד בזווית אחרת.
1+המסקנה הזו אמנם נקודתית, אבל בעיני הרבה יותר רחבה במושגים של היום. פעמים רבות אנחנו נוטים לפגוע באנשים שהכי קרובים אלינו, לרוב מתוך הנחה כי ״הם יבינו״ או כי אנחנו מרגישים מספיק נוח לפרוק את המטען האישי שלנו עליהם. בפעמים האלה אנחנו גם נוטים לשכוח, שכל פגיעה כזאת, משולה למסמר על עץ. גם אם נתנצל ונסיר את המסמר התקוע, החור עדיין יישאר.
לכן – מה רע בלחשוב פעמיים?
1+