שבוע שני לקבלת המנדט מנשיא המדינה להרכבת הממשלה וכרגיל אף נבחר ציבור לא דורש את תיק החינוך, וכמסורת רבת שנים יהיה תיק החינוך פרס תנחומים למי שלא קיבל את משאלת ליבו. לכאורה זה התפקיד עם השליחות הגדולה ביותר, הוא לא אמור להיות תיק שולי אלא תיק מחוזר, הזכות הגדולה ביותר והכבוד הגדול ביותר שיכול ראש הממשלה לתת לשר, הזכות לעצב את דור העתיד. בפועל, תיק החינוך הפך למוקצה מחמת מיאוס, ובאופן מפתיע זה די מובן.
תקציב החינוך הוא הגדול מתקציבי הממשלה, בשנה החולפת עמד על 60 מיליארד שקלים, לצורכי השוואה, תקציב הביטחון עמד על סכום כמעט זהה, תקציב חלומי לתיק הכי חשוב בממשלה. אך לא כך הדבר, מעיון בתקציב החינוך עולה ש-75% בערך הולך למשכורת של מורים, מהתקציב הנותר החלוקה מאוד ברורה כיצד מתחלקת העוגה בין מחויבויות המשרד כגון חינוך מיוחד, פנימיות סבסוד צהרוניות ועוד. למעשה, כפי איך שנראים הדברים לשר החינוך יש תקציב דל מאוד לקדם את משנתו הפוליטית או שלא לדבר על רפורמה אמיתית.
2+השרים המיועדים יודעים זאת, לכן הם לא ממהרים להעביר את הקדנציה הבאה שלהם מבלי להשאיר חותם, בייחוד שרים עם השקפת עולם, כפי שחזינו בשנים האחרונות, למשרד החינוך אג'נדה פרוגרסיבית. אין זה סוד שיש צמצום משמעותי בלימודי התנך ובמקביל קידום ערכים אוניברסליים יותר, קידום דת האקלים ורק לאחרונה קידום תיאוריות מגדר שנויות במחלוקת, כך ששר עם השקפת עולם שמרנית נכנס לתפקיד – נכנס לעבוד בשטח עוין.
משכך, הנוסחה לשרוד את הקדנציה במשרד החינוך פשוטה, רפורמה קטנה שמייצרת כותרות גדולות, כך פעלו שלושת שרי החינוך האחרונים, החל מנפתלי בנט שחיזק את המתמטיקה והמדעים בפריפריה, נעבור ליואב גלנט שהחל רפורמה שמגדילה את סמכויות המנהלים כך שיהיה להם יותר שיקול דעת, ונקנח ביפעת שאשא ביטון שביטלה את מבחני הבגרות בתנ"ך, ספרות, היסטוריה ואזרחות. שלוש מיני רפורמות שזכו לזמן מסך במהדורות, לא הביאו לשינוי גדול ובעיקר לא דרשו תקציב מיוחד.
2+בנוסף לאמור לעיל, אי אפשר שלא להתייחס לבוסית הגדולה שיושבת מעל שר החינוך ומנווטת את המשרד כרצונה והיא – יפה בן דוד כנציגת ההסתדרות. ההסתדרות לכשעצמה היא רעה חולה בכלכלה הישראלית ושליטתה בתחום החינוך היא אחת הסיבות עיקריות למצבה הרעוע של מערכת החינוך. בפועל כל רפורמה אמיתית תדרוש את אישורה של בן דוד שלעולם לא יגיע.
כאימא וכתלמידה לא זכורה לי שנה אחת בה נפתחה שנת הלימודים ללא איומי שביתה, והאיומים לא תמיד מוצדקים, לעיתים הם רק תזכורת לקראת שנת הלימודים מיהו הבוס האמיתי שמנהל את המשרד. סה"כ הגיוני שאף שר לא רוצה להתמודד מול הורים עייפים ומותשים אחרי חופשת קיץ ארוכה ולהסביר את צדקתו בסכסוך העובדים החדש שההסתדרות קידמה, גם אם הצדק לצידו. הצל הכבד של ההסתדרות במישרין או בעקיפין מנהל את משרד החינוך וכובל את ידיו של השר המכהן ומונע כל סיכוי לרפורמה אמיתית.
2+נכון, שר החינוך זה אכן תפקיד אצילי וחשוב, אך באותה נשימה גם התפקיד עם הכי פחות יכולת השפעה ומרחב תמרון. קדנציה מלאה במשרד החינוך היא בעיקר מנהלית, ובשיטה פרלמנטרית בה עיניו של פוליטיקאי תמיד נשואות לתפקיד הבא, שר החינוך הוא תפקיד ללא מנוף מקום בו כמעט אי אפשר להשאיר חותם. תיק החינוך שהפך אפרורי צריך להיות מושא עיסוקה של התקשורת כפי שעסקה בתיק המשפטים בעשור האחרון, לגייס את דעת הקהל לתמיכה בשינוי אמיתי מהיסוד, ורק לקוות שבמסעי הבחירות לממשלה הממשלה ה-26 השיח יהיה סביב החינוך כפי שהוא כיום סביב המשפטים.
