בשנת 1951 נחנך בניין האו״ם בניו יורק, ובארץ הוקם קואופרטיב אגד, המטרה של שניהם היתה לחבר בין מקומות ולגמד את העולם לכפר גלובלי, כל אחד בהיבט הייעודי שלו.
באותה שנה ממש החל הרבי מליובאוויטש, שתפס את מקום חותנו בהנהגת תנועת חב״ד הקטנה והמוכה של אחרי מלחמת העולם השנייה, לדבר על כך שעלינו מוטלת השליחות ״לכבוש את העולם״ בפעולות של חסד, בנקודות של אור, בכך שלא תהיה נקודה על פני הגלובוס שיהודי לא ימצא בו בית חם, גשמי ורוחני.
חייבים להבין את האירוע, בימים בהם כלי התחבורה הנפוץ של חסיד שרצה לראות את פני הרבי, היתה אונייה שהפליגה שבועיים ימים, החזון של הרבי היה מרשים, אך לא מעשי בעליל.
אבל כמו בכל ייתר הנושאים בהם עסק, הרבי מקדים את זמנו בעשורים, 6500 השלוחים שאני פוגש בימים אלו ממש בוועידה השנתית הבינלאומית של חב״ד בחצרו של הרבי, חלקם מעוטרי זקן לבן, כשלצידם הנכד שמשמש אף הוא כשליח, מוכיחים דבר אחד – לא רק שהרבי צדק וניצח, והעם היהודי הרוויח תשתית בינלאומית של מסירות הדדית שלא היתה מעולם.
אלא שכנראה חזונו של הרבי עוד גדול הרבה יותר ממה שנדמה לנו, והמחזה שתראו כולכם בדמות התמונה המפורסמת של אלפי השלוחים, היא רק הפרומו לדבר האמיתי עליו הרבי דיבר בחזונו: הרגע בו העולם כולו יעבור למצב של גאולה אמיתית ושלימה, וכל יהודי יאיר בעצמו את אפילת הגלות. אז לא יצטרכו או״ם, כי כולנו נהיה מאוגדים כתף אל כתף, גם בלי עזרת קואופרטיב אגד.
