אדוני, אתמול, מיד בתום שבועת האמונים לכנסת ישראל, רגע לפני שהחלה שירת התקווה – ההמנון הרשמי של המדינה בה אתה מכהן כחבר פרלמנט – בחרת, ביחד עם חברי כנסת ערביים נוספים לצאת מהמליאה, כדי לא להצטרך לעמוד שם בזמן שירת ההמנון.
אדוני, מעבר לעובדה הפשוטה והבסיסית שביזית את הטקס, את המעמד ואת כנסת ישראל, הוספת עוד קומת לבנים לחומה המטרידה מאד המתגבהת ומפרידה בין הציבור היהודי לבין זה הערבי בישראל.
המונולוג של שי גולדן
עלא אגבריה, שישב לצדי באולפן בשעה שאתה וחבריך יצאתם מהמליאה, הסביר לי שנמנעת מלעמוד שם בזמן שירת התקווה, מהסיבה שאפילו עמידתך שם נחשבת למעשה מזיק ומסוכן פוליטית וציבורית אצל הקהל הביתי שלך. והקהל הביתי שלך הוא ערביי ישראל, האזרחים כאן, כן? כן. זה ידוע ומוכר, אבל חשוב להזכיר זאת.
חשוב להזכיר זאת ח״כ עודה, כי גם אם הנמענים לחרם המבזה שלך הוא הקהל הביתי שלך, עדיין: גם אזרחיה היהודים של ישראל צפו בעניין ונחשפו אליו. ואני רוצה לנסות לעזור לך להבין מה חולף במוחו של יהודי ישראלי שצופה בך ובחבריך נוטשים את המליאה בזמן נגינת התקווה.
2+צופה יהודי שצופה בדבר הזה אומר לעצמו: ״עודה והציבור שלו אינם מכירים בי ובמדינתי ובלאום היהודי של המדינה. אם אפילו ביום של פיגוע דמים רצחני, כנגד אזרחים חפים מפשע, אינך חש רגישות וצורך לכבד את סמלי הלאום של המדינה בה אתה מכהן כחבר כנסת, עולה מזה שאינך מכיר בנו כמדינה יהודית״. יש שאפילו יגדילו ויאמרו שהעובדה שבחרת לפעול כך ביום כזה מעידה לא רק על הניתוק המוחלט שלך מהמדינה הזאת ומיושביה היהודים, כי אם גם כהזדהות שבשתיקה עם מעשה הטרור המתועב שהתרחש רק שעות ספורות קודם לכן.
אז היהודים מפנימים את המסר, ח״כ עודה. והנה שורת הלבנים באותה חומה שחוצצת בינינו, נערמת ומתגבהת. הנה הזדמנות לאותת לציבור היהודי שפניך ופני הציבור שאתה מייצג לרגישות וכבוד והבנה לאחיכם היהודים; אבל לא אנשים אחים אנחנו. אפילו לא שותפים. ואת זה לא אני אומר, כי אם אתה אומר – במעשיך.
אם אינך מוצא קשר בין הפרעות של ״שומר החומות״, השתוללות הלאומנות הפלסטינית במגזר, לצד הטרור האזרחי בדרום ובצפון – לבין הסמליות שבהתנהגותך, אז אתה או מנותק באמת, או ציניקן, אשר ביודעין ממשיך לוודא שיהודים וערבים לעולם יחיו כאן במתיחות ובחשדנות ובאיבה הדדית.
2+כי יש רבים מאד מאד מקרב ערביי ישראל שידם מושטת להשתלבות ושיתוף ונטילת חלק בהעצמת וחיזוק ובניין המדינה המדהימה הזאת שהיא ישראל; ויש רבים מאד מאד מקרב ערביי ישראל אשר רוצים ומדברים בקול ברור את חזון השותפות האזרחית העמוקה, מתוך כבוד הדדי ואמון והערכה. אבל אתה ודומיך משמיעים רק קול אחד במעשיכם ובדבריכם: קול של בדלנות, עויינות, חשדנות וקנטרנות. והקול הזה וההתנהגות הזאת, הפתעה הפתעה! מיילדת חשדנות ועויינות גם בצד היהודי של המשוואה.
בזמני בשמאל, כאשר נכנסת לחיים הפוליטיים, ראו רבים בך גשר לעתיד משותף ישראלי לשתי הקבוצות. אבל עם השנים הקצנת מאד, ואפילו לעידוד להמרדה הגעת. ובאופן שגם הוא לא מאד מפתיע, העם היהודי בחר ימין והרבה ימין בבחירות האלה.
שיהיה לך ברור איימן עודה, שהתנהגותך אתמול, יושבת על הרצף שמבטיח המשך חשדנות ועויינות בין הקבוצות, ומבטיחה גם שהעם היהודי בישראל לא יתרכך ויגלה פייסנות, כי אם יעמוד על שלו וישמור על שלו. והעובדה שאתה חושב שהלעומתיות ההפגנתית הזאת משרתת משהו שאינו פילוג ופלגנות, מלמדת שאתה או פלגן מדופלם, או לא כל-כך חכם.
2+אז שיהיה לך המשך ערב טוב, ח״כ איימן אודה, אבל חשוב שתדע שאנחנו יהודים, לא נוצרים. אנחנו לא מושיטים את הלחי השנייה לסטירה נוספת. איש לא מצפה ממך להפוך לציוני ולבית״רי; אבל אם אתה מדבר אלינו בפלסטינית, אנחנו נשיב לך בעברית. בקלפי. וביחסי המסחר. ובהיקף שיתוף הפעולה וההשתלבות שנאפשר. אנחנו לא רוצים בכם בגטו של ניכור ובדלנות לאומנית, אבל אם אתם מתעקשים להישאר שם, אנחנו לא נוציא אותכם משם בכח. לא הממשלה הזאת. לא רוב העם הזה. ולדעתי, הממשלה הזאת היא גם הזדמנות עבורך ועבור כלל הציבור הערבי ישראלי להכריע באמת, אם הם ישראלים או פלסטינים. כי אנחנו ישראלים. והפלסטינים הם אויבינו. בבקשה, איימן עודה, אל תהפוך אותנו בכח לאויבים.
