כנסת חדשה, ממשלה חדשה: תוצאות הבחירות מאפשרות לראשונה לשרים ולמנכ"לים החדשים במשרדי הממשלה השונים אורך נשימה לתכנן ולכלכל את צעדיהם. בשנים האחרונות הכניסה למשרדים הייתה בהולה ונעשתה מתוך חיפזון, תחת הנחת עבודה נכונה שאורך חיי הממשלה אינם ידועים, ויש לייצר כמה שיותר הצלחות קצרות טווח על מנת לחזור איתן אל הבוחרים בבחירות שמעבר לפינה.
הפעם, השרים והמנכ"לים יכולים להרשות לעצמם לקחת נשימה כדי לחשוב. ללמוד את המצב, לבדוק מחדש את התוכניות שאיתן הגיעו, לתעדף – ואז לרוץ על זה בכל הכוח.
גם אז, צריך לזכור שאין שום סוגיה אסטרטגית שיכולה להיות מטופלת על ידי משרד אחד לבד. ישנם מספר נושאים תשתיתיים שחייבים להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה, ומצריכים שילוב כוחות וסנכרון בין מספר משרדים.
היעד הראשון: ביטחון אישי
המטרה הראשונה לכל היא השבת הביטחון האישי של האזרחים, והשבת הביטחון לרחובות. אנחנו שומעים הרבה על כך שהבחירות היו על "רק ביבי" או "רק לא ביבי", אבל הבחירות האלו נסבו במידה רבה על השאלה: מי יכול להחזיר את הביטחון האישי לרחובות ולטפל בבעיות המשילות הקשות ברחובות הנגב, הגליל, ירושלים והערים המעורבות ולמעשה בכל חלקי הארץ.
היעד השני: הזהות היהודית
הנושא השני שמצריך שיתוף פעולה מצד מספר משרדים הוא העמקת הזהות יהודית של המדינה. הציונות היא ענף של היהדות. היא לא תוכל להתקיים ולמעשה מעולם לא נועדה להתקיים, ללא חיבור והזנה של ההצדקה הקיומית של מדינת ישראל ועם ישראל המושרשת בעולמות הרוחניים, המוסריים, ההיסטוריים והפילוסופיים של היהדות. הרוב הציוני במדינת ישראל, חילונים, מסורתיים ודתיים כאחד מבינים זאת.
היעד השלישי: שיפור השירות הציבורי
הנושא השלישי הוא שיפור מבנה השרות הציבורי, כולל הסדרת היחסים בין הדרג הפוליטי והמקצועי, והסדרת היחס בין השלטון המרכזי למקומי. לפעמים מה שנדמה כמו דיפ-סטייט הוא פשוט מבנה שלטוני מיושן ומאובן שמקשה גם על שליחי הציבור הנפלאים ברובם לממש את השליחות שהם קמים אליה בבוקר. השרות הציבורי הוא הצבא האזרחי של מדינת ישראל, ואסור להמשיך להזניח אותו, לרבות טיפול בסוגיית הוועדים, הקביעות, מסלולי הקידום, שומרי הסף, חסמי מערכת ועוד.
היעד הרביעי: פיתוח הפריפריה
הנושא הרביעי הוא הפריפריה. מדינת ישראל קטנה מדי גיאוגרפית מכדי שתהיה לה פריפריה הסובלת מחוליי הפריפריה במדינות גדולות. בנוסף לכך, מדינת ישראל מתמודדת עם בעיות משמעותיות שהפריפריה היא המענה להן – כגון מצוקת הדיור, מחסור בכוח אדם איכותי לענפים שונים במשק ועוד. הרבה שנים מדברים על לחבר את הפריפריה למרכז, אבל כדי שזה יקרה צריך יותר מאשר מסילות רכבת. צריך גם רפואה טובה, השכלה גבוהה, מערכת חינוך חזקה וכלכלה מפותחת. זה ממש לא בשמיים. צריך לחבר יחד החלטות ממשלה קודמות עם חדשות, ולצאת לדרך. עלות ההשקעה היא זניחה לעומת הרווח הגדול של החברה, התרבות והכלכלה הישראלית ממהלך כזה.
היעד החמישי: אחדות העם
הנושא החמישי והאחרון איתו אסיים את הרשימה נוגע לדרך הביצוע, אבל צריך גם לעמוד כיעד לכשעצמו, והוא – אחדות העם. קל מאוד לרוץ עם פטיש של קואליציה הומוגנית באופן יחסי, ולחשוב שהעולם הוא מסמר. כבר ראינו שזה מייצר תגובת נגד חריפה מאוד. יתרה מכך, אסור לאבד חלקים מהעם בדרך. צריך בכל דרך אפשרית לאפשר ביקורת, לאפשר השתתפות בקבלת החלטות ובביצוע, ולשמור על היחד שלנו. יעקב אבינו אומר לעשיו "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים". לפעמים עדיף להאט את הקצב אבל לוודא שאנחנו מגיעים אל היעד בחתיכה אחת.
——
ד"ר רות קבסה-אברמזון היא מנכ”לית “שערים – מגשימים יהדות ישראלית” (ע”ר) ומייסדת המכון הלאומי לשבת, חברה וכלכלה ומיזם שבת UNPLUGGED.
