אני מקווה, אדוני, שאינך מתרגש מדי מקמפיין ההפחדה של חברינו הטובים מהשמאל מפניך. אני מזכיר לך שלהקת הצווחנים והצווחניות, אשר נושאים עכשיו את שמך ברעד ובחלחלה, מתורגלת בהחרדת עצמה ובזריעת פאניקה מפני אנשי ימין.
אתה בטח זוכר מה הם אמרו על שרון; וגם ששרון הפך לסבא הלאומי; אתה בטח זוכר גם את הבעתה שלהם מפני בגין; אותו בגין שהיום הם נזכרים בו בערגה כאילו היה ממקימי מפא״י; מה הם אמרו על ליברמן ועל בנט ועל סער, גם ממש קל למצוא בגוגל. והנה: ליברמן הוא נסיך השמאל; סער הוא נביא הממלכתיות התל-אביבית; ובנט, המתנחל הפשיסט חובש הכיפה, הוא היום שותף אידיאולוגי ופוליטי של זהבה גלאון ומנסור עבאס; אז איתמר, קח את הפאניקה שלהם בפרופורציה, ואפילו עם מידה של גיחוך.
אבל אסור לך להתבלבל, איתמר. כי עם הכח הפוליטי, ועם המעמד, ועם ההצטרפות לממשלה ולקבינט מגיעה גם הזדמנות, לצד הסיכונים. הסיכונים ברורים, והסכנות מוכרות. אבל גם ההכרה צריכה להיות ברורה: אתה לא איתמר בן-גביר של לפני 25 שנים; אפילו לא איתמר בן-גביר של לפני שנתיים. ואת זה אנחנו מבינים ויודעים, וגם אתה, אבל חובת ההוכחה היא עליך.
ועם חובת ההוכחה באה גם אותה הזדמנות מדוברת. ההזדמנות להתבגר ולגדול לתוך ובתוך תפקיד שר; ההזדמנות לראות תמונות לאומיות רחבות ומורכבות, וגם תמונות נקודתיות בהקשרים עמוקים.
המונולוג של שי גולדן
אדוני, ההזדמנות שאתה מקבל היא יוצאת דופן. ברמה הלאומית. אם תצליח לשקם את משטרת ישראל, להשיב את הבטחון האזרחי לרחובות, לעקור משורש את האלימות המטורפת בחברה הערבית, את משפחות הפשע המשתוללות, כמו גם להשיב את המשילות בחלקים של ישראל שאבדו לנו כמדינה – תזכה לשבחים מקיר לקיר, ושמך ייתחלף מאד מהר מקללה להערכה ולברכה, גם בפי אלה שכרגע מציירים אותך כשטן.
ואם תצליח להנכיח ולהגשים וליישם מדיניות לא מתנצלת, לא עוצמת עין, ולא מפחדת, בדרך של ניהול נכון ובוגר ואחראי, תעשה גם קפיצה פוליטית בהתבגרותך הציבורית, אשר מתרחשת ממש לנגד עינינו. אני מקווה מאד שלא תזנח לחלוטין את הבן-גביר, ותהפוך לחיה ממלכתית ומסורסת.
אבל אל תתבלבל לרגע לחשוב שאפשר לנהל אתגר כה מורכב וכה היסטורי, כמו זה שממתין לך במשרד לבטחון הפנים, בכלי העבודה הפוליטיים שהובילו אותך עד הלום. ככה זה עובד, איתמר: אתה תצטרך להתפתח ולהשתכלל, ולשאת את משקל האחריות ואת גודל המשימה הלאומית על כתפיך; אבל אני מאמין שאתה מסוגל לגדול לתוך התפקיד והמעמד ומול עינינו להפוך לאיש פוליטי שליבו נשאר במקום הנכון, אבל גם כזה שבמקביל לומד לשחק את המשחק בליגה של הגדולים.
אני נושא עיניים בסקרנות רבה מאד לעקוב אחריך; ומתוך אמונה שיש בך יכולות וכשרונות גדולים; אני מייחל להצלחתך ולהתפתחותך, ומבקש ממך למצוא את המזיגה ואת האיזון הנכונים, בין הפעיל הפוליטי הנמרץ שלא אחת פונה לפרובוקציה, לבין השר הביצועיסט שעכשיו אמור לנהל ולהוביל ולהנהיג את אותם שוטרים שהיקשו עליו את החיים רק לפני זמן קצר.
זה אתגר אדיר, והוא יכריע הרבה יותר מאשר את עתידך הפוליטי; אבל אם תצליח בו, איתמר, בעוד מספר שנים מהיום, השם הזה ״בן-גביר״ יפחיד כאן הרבה פחות אנשים. ואולי אפילו יהווה סמל של דור ויהפוך לקול חדש של ישראלים רבים אשר מאסו בבולשיט ומאסו בבלוף. מאסו ביפי הבלורית והתואר מטעם עצמם, ומוכנים ופתוחים לקבל ישראלי חדש. וגם פוליטיקאי מזן חדש. אם תצליח לשלב בחכמה בין אותנטיות אישית ונאמנות לדרך, לבין ניהול ואחריות ואפילו הנהגה, תמצא הרבה מאד אנשים שיגידו ״האמת? הבהילו אותי לחינם מבן-גביר״. אבל זה באמת תלוי בעיקר בך. אולי, בכלל, אך ורק בך.
שיהיה המון בהצלחה, אדוני. זכור שהאצילות מחייבת ושגם הממלכתיות אינה מילה גסה; אבל לרגע אל תשכח עבור מי ובשם מי אתה עובד – עם ומדינת ישראל. ועצה קטנה ממני: מותר לך, מדי פעם, להזכיר לנו, וגם להם, שאתה בן-גביר. וכולם יישארו בחיים. אני מבטיח לך.
בינתיים, שמור על עצמך. כי האיומים רבים ומבקשי רעתך גם. אז באמת, בבקשה, תשמור על עצמך, ומכל הלב – הרבה בהצלחה. ערב טוב שיהיה, חבר הכנסת, איתמר בן-גביר.
