ביום רביעי האחרון פרסם בית המשפט המחוזי בבאר שבע את נימוקיו לעונש שגזר על הערבי בן ה-17 מהפזורה הבדואית – חמש שנות מאסר בלבד. הצעיר הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ניסיון למעשה סדום ומעשה מגונה בילדה בת 10, במקום באונס לכאורה, זאת בנוסף להתפרצות לביתה. עבירות אותן ביצע בתחילת שנת 2021, בהיותו חלק מכנופייה שמנתה שלושה צעירים מביר הדאג' והפזורה שפרצה לבתים נוספים באזור.
דרישת הפרקליטות להטיל על הנאשם עונש של 10 שנות מאסר נדחתה על ידי השופטים, שהתחשבו בהודאתו, בתסקיר שירות המבחן שהוגש להם ובהליך השיקומי שעבר הנאשם, בעת שהותו במשך כשנה וחצי במעון סגור בו עבר הליך טיפולי ממושך.
השופטים בחרו לתת משקל לנסיבות חייו המורכבות של הנאשם ולעובדות לפיהן היה קטין (בן 17) בעת ביצוע המעשה, שהודה ונטל אחריות על מעשיו, שחסך את עדותה של הקטינה (בת ה-10) בבית המשפט וששוהה הוא במעון נעול בו עובר הוא הליך שיקומי וטיפולי.
1+האם ניתן להסיק מהדברים כי בית המשפט הישראלי מרחם על האכזרים יותר מאשר על ילדים יהודים ומשפחותיהם. אלו שנפשם נרצחה, גופם חולל ורכושם היה להפקר? האם בית המשפט ראה לנגד עיניו את הילדה שהותקפה שתהיה בת כ-15 בעת שהתוקף המורשע ישתחרר בגיל 23 לערך מכלאו, במלוא אונו? האמנם ישוחרר התוקף לאחר שכביכול שילם את חובו לחברה, היש אזרח במדינה שמאמין כי במחיר עשרות אלפי שקלים בודדים כפיצוי וחמש שנות מאסר יש די בכדי לכפר על מעשהו הנתעב והנפשע?
האם מתקבל על הדעת שהתוקף הבדואי יזכה בבוא העת לחלקת אדמה חינמית, עליה יבנה את ביתו עם מענקים שיקבל מהמדינה האדיבה, לאחר תום לימודיו באקדמיה אליה התקבל בזכות העדפה מתקנת והקלות תוך כדי מאסרו או לאחר שחרורו. זאת ועוד בין היתר גם על חשבון משפחת הקורבן?!
אילו היה נעשה פשע נוראי שכזה, על ידי אותו צעיר ערבי, בילדה ערבייה משבט שכן בביתה שבפזורה הבדואית, או בכל עיר וכפר ערביים בישראל או במזרח התיכון ככלל, האם היה הדבר מסתיים בהכרח באותה דרך רחומה, מכילה ועדינה? האם היה מקבל התוקף הערבי, בסיכומו של דבר, חלקה מעל או מתחת לאדמה על פי חוקי המדבר?
ביום חמישי, למחרת היום בו פורסם עונשו של התוקף הערבי מהנגב, פורסמה ידיעה אחרת בעלת סממנים דומים. ערבי תושב רצועת עזה השוכר דירה בקלקיליה ועובד בניקיון בניינים, תקף מינית חיילת שחזרה ביום חמישי האחרון לביתה. החיילת הותקפה במעלית לביתה והצליחה להימלט מידי התוקף, למרות ניסיונו להיכנס לביתה ואף לחסום את דרכה. החיילת בעלת התושייה הזעיקה משטרה שלכדה את החשוד.
בדיון שהתקיים למחרת ביום שישי בבית המשפט בפתח תקווה, ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו אלא שהשופטת הביעה ספקות לגבי החקירה והחליטה לפי בקשת הסניגור, לשחרר אותו בתנאים מגבילים. המשטרה בתגובה ביקשה להורות על עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.
מסקנות, סיכום והמלצות
רצף האירועים המתוארים עלול להיתפס על ידי מי מהקוראים כצירוף מקרים מוחלט. ייתכן כי אכן כך הדבר, אך ייתכן גם שברצף האירועים טמון מסר עמוק יותר, שכמוהו כתמרור אזהרה וכצלצול בפעמוני אזעקה, לחברה חפצת החיים בישראל. ברצף האירועים ובנסיבות שהביאו להם, ניתן להבחין על נקלה ובבהירות רבה בחוסר המשילות האופף את המדינה והמשך רמיסת כבודנו הלאומי. זאת לצד הפגנת חולשה ותחושת רפיון כללית הגובלת בהפקרת ביטחונם האישי של האזרחים ישרי ותמימי הדרך, בכל רחבי מדינת ישראל מצפונה ועד דרומה.
מדינת ישראל פועלת בנחישות באמצעות כוחות הביטחון במוקדי טרור ביהודה ושומרון, ואף באויב שמעבר לגבולה. למרבה הצער, אותה מדינה מתקשה מזה שנים לטפל באיום הגובר מבית, המתאפשר נוכח אזלת ידה שלה עצמה. מחיר החידלון מאמיר משנה לשנה, הודות לפוליטיקה מאוסה והזנחה מכוונת לכאורה, המשתלבת באינטרסים של גורמים שונים, צבועים והזויים במשך שנים. ניכר הדבר בפגיעה הישירה, הבוטה והחמורה בביטחון האישי של כל תושב ואזרח במדינה, ללא קשר למינו, גילו, דתו, עיסוקו ומקום מושבו.
1+תג המחיר שנגבה מאזרחי ישראל נגזר מהעדר הרתעה ואכיפה אפקטיבית של הרשויות, שנוטרלו לא אחת משום העדר מדיניות ברורה של ממשלה ציונית גאה, חזקה ונחושה. זאת בנוסף לחולשת המערכת המשפטית, שאילולא היה ניצב סמל המדינה מעל ראשה יתכן והייתה מתאימה לאג'נדה המקובלת באו"ם או בסקנדינביה.
ממשלת ישראל נדרשת להשיב ביד חזקה את הביטחון האישי לאזרחיה, את המשילות למחוזותיה ואת כבודה הלאומי מול אויביה. עליה לפעול בכנסת הקרובה לחקיקה שתאפשר זאת, המנטרלת מכשולים הניצבים בדרכה להגשמת המטרה. במסגרת זו נדרשת לדוגמא החמרת הענישה: קביעת עונשי סף מחמירים ומחייבים, ולא רק רפי ענישה שאינם "מגורדים" בהכרח על ידי השופטים; שלילת זכאויות והטבות לפורעים ומחבלים מטעם המדינה ואף שלילת אזרחות, במקרים המוכחים כבעלי זיקה ורקע לאומניים – ערביים.
כן ראוי להרחיק לצמיתות מפלגות וחברי כנסת המביעים תמיכה בפעילות עוינת המכוונת כנגד יהודים וכוחות הביטחון באשר הם, או בפעילות הסותרת את עצם קיומה והווייתה של המדינה כבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. כך למשל ראוי לאפשר לח"כ אחמד טיבי, יועצו לשעבר של ערפאת, להביע את געגועיו לארכי מחבל ימ"ש כפי שהביע ביום חמישי האחרון באתר הפייסבוק שלו, מהפרלמנט ברמאללה, עזה או עמאן לבחירתו, ולא כחבר כנסת ישראל הממומן מכספי הציבור, ובכלל זאת נפגעי הטרור והמשרתים בכוחות הביטחון.
סדרי העדיפות צריכים להשתנות גם בהקצאת המשאבים לשם עמידה במטרה האמורה. לא יתכן שמושקעים משאבי אנוש זמן ותקציבים אדירים ברדיפת חשודים לכאורה, שחומרת המעשים בהם הם חשודים, גם אם יוכחו בבית המשפט, לעולם לא ישתוו או יתקרבו בחומרתם לתקיפתה של ילדה קטנה, זכה ותמה, הנמה בביתה, שהיה מבצרה עד שנפרץ וחולל ברגל גסה.
ממשלת ישראל "המשחקת" מזה שנים על ובין הקווים הכחולים, הסגולים והירוקים, נדרשת להגדיר אחת ולתמיד קווים אדומים ברורים במדיניותה. במסגרת זאת עליה להתמודד מידית בתקיפות, בעוז ובנחרצות חסרת פשרות עם חציית הקו האדום הברור מכל – בטוחנם האישי של ילדינו!
