ביום ה-3 בנובמבר התוודע הציבור בישראל לדר' אחמד מחאג'נה, רופא ערבי ממחלקת כלי דם בבית החולים הדסה עין כרם. הרופא סיפק למחבל המאושפז בבית החולים עוגות של רולדין וצ'ופרים נוספים, למרות שהתבקש על ידי שוטרים שהשגיחו על המחבל לחדול מכך.
אותו הרופא, שאחיו מוכרים כעורכי דין המייצגים מחבלים בשיטתיות עליה זכו לתעודת הוקרה מהרשות הפלסטינית, הצטלם מחויך עם המחבל שנפצע לאחר שדקר יהודי בירושלים ב-22 באוקטובר, זומן לשימוע משמעתי בפני הנהלת בית החולים. האם הוא יפוטר לאלתר? האם רישיונו לעבוד כרופא במדינת ישראל יפסל? האם יועמד לדין באשמת תמיכה בטרור לכאורה? מדוע לא נעצר על ידי השוטרים מיד לאחר שהמרה את פיהם ומילא את פיו של המחבל בעוגות? האם אחיו, עורכי הדין המהוללים, יחלצו אותו מהציפורניים הכסוסות של בתי המשפט הישראליים?

אם תהיתם באם מדובר במקרה נדיר אזי ראוי שתכירו את רהף מוחמד עלי, שעבדה ככוח עזר במיון של אותו בית חולים הדסה בירושלים מטעם חברת מט"ב. רהף העלתה סטטוס עם תמונותיו של המחבל משועפאט, שירה למוות בלוחמת נועה לזר הי"ד, במהלך קרב היריות עם המאבטחים במעלה אדומים שחיסלוהו.
וכך הביעה רהף את תמיכתה במחבל: "שום סיום אינו ראוי לאנשים החופשיים, חוץ מריח הניחוח של השהאדה (המוות כשהיד)". מיותר לציין כי העובדת זומנה לבירור וכיו"ב, אך האם לא ראוי שאזרחותה תישלל וזכותה לעבוד במדינת ישראל תיפסל עד לגירושה למקום בו מקבלים בברכה מהללי מחבלים?
גם רהף אינה המקרה הראשון בהדסה, קדם לה הסניטר חמודה עוודאלה, שהועסק אף הוא ככוח עזר באמצעות חברה חיצונית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. חמודה פוטר משום תמיכתו במחבל פאדי עלון, שחוסל לאחר שדקר נער בן 15 בירושלים, לאחר שכתב בעמוד הפייסבוק שלו דברי שבח והלל למחבל: "שאלוהים ירחם עליך, מותק" וסיים במשפט "שלום חבר". מעניין מה קורה עם "החבר" חמודה בימינו- האם איתרע מזלו והצטרף לחברו? האם הוא מורתע מאז פיטוריו? האם מצא עבודה חדשה אצל מעסיק יהודי רחום וחנון אחר?
לאחרונה, ב-8 בנובמבר, התוודענו ל"זינא עבדו", הודות לכתבתו ולציוציו של אלחנן גרונר. אין מדובר ב"זינא הנסיכה הלוחמת" המוכרת מסדרת הטלוויזיה הוותיקה ששודרה בסוף שנות ה-90, אלא בצעירה ערבייה המעלה את סרטוני ההסתה הלאומניים לצד צילומיה לבושת מדים ואוחזת בדגלי ארגוני טרור ברשת החברתית- טיקטוק.

חלק מהצילומים, בהם מעודדת היא פגיעה ביהודים, נעשו במקביל לעבודתה בהדסה עין כרם מטעם חברת קלינור ואף צולמו בתחום בית החולים. בית החולים אמנם מסר כי העובדת אינה מועסקת עוד בתחומו, אך האם זינא תזומן לחקירה? האם תישפט ואולי תזכה לשבת בחברת מושאי הערצתה מאחורי סורג ובריח ולא במקום עבודה חדש בתקופה הקרובה?
כל מוסד בישראל ומוסד רפואי בפרט, המעלים עין ו/או מאפשר ביודעין העסקת תומכי טרור ערבים לכאורה, או בני משפחותיהם של מחבלים ותומכי טרור, בין אם הם רופאים, מתמחים, אחיות, סניטרים או כל בעל תפקיד אחר- חוטא בראש ובראשונה ללקוחותיו ולמטופליו. שוו בנפשכם מה עובר בראשו של אזרח ישראלי הנזקק לטיפול וסיוע מידיהם של בעלי תפקידים אלו.
האם באמת יש מי שחושב ששבועת היפוקרטס – המוכרת כשבועת הרופא, מתקיימת כהלכתה על ידי סגל רפואי המגדיר עצמו כפלסטיני, התומך לרוב במחבלים ועודנו נדרש לטפל בחייל, שוטר או "מתנחל" פצוע, רחמנא ליצלן? האם עולם המושגים והערכים של רופא ערבי מתמחה שלמד 6 שנים בג'נין או בשכם, דומה לעולמו של מקבילו הישראלי שגדל והתחנך במוסדות נטולי הסתה, שירת בצבא ולמד בפקולטה בארץ?

האם ניתן לסמוך על סטאז'רים ערבים מחברון או טובאס שלמדו באוניברסיטת אל-קודס או א-נג'אח, שיעניקו טיפול מקצועי ונטול פניות בעת אירוע רב נפגעים ביהודים, במבצע צבאי מקיף או מלחמה חו"ח, בה נפגעים חיילים ואנשי בטחון. מצב בו חלק ניכר מהצוותים הרפואיים הישראלים מגויס לצבא והם יוותרו לרוב בבתי החולים להמשיך במלאכה? כל אלו ועוד הינן שאלות כבדות משקל בהן ראוי לדון על מנת לוודא שבבוא היום לא נאלץ למצוא עצמנו מופתעים במצבים קשים.
אך מה לנו כי נופתע ונלין אם ישנם חברי כנסת ישראל, הנבחרים על ידי ציבור ערבי ברובו אך גם כמה יהודים חסרי כבוד עצמי, המביעים תמיכה גלויה במחבלים ואף מסייעים להם מעת לעת בבתי הכלא? רק לאחרונה התוודענו להודעת הניחומים של מפלגת בל"ד לזכר דר' עבדאללה אחמד, הרופא הפלסטיני ופעיל הזרוע הצבאית של הפתח, שנהרג מאש צה"ל בג'נין בעודו אוחז בנשק ויורה על כוחותינו.
מפלגת בל"ד אמנם לא עברה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-25, אך היה זה מפאת חדלונה של החברה הערבית ומנהיגיה ולא משום שקמה הנהגה ישראלית גאה ונחושה שתמנע מבג"ץ להכשיר את המפלגה לאחר פסילתה החוזרת ונשנית. האם הפעם תצליח הממשלה לעשות דבר מה בסוגיה, ותוודא כי בג"ץ אינו מעל החוק ושבראש מעייניו עומדת בטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בסדר זה?

טיפול יסודי נדרש גם במוסדות האקדמיה וגישתם לחופש הביטוי והביזוי המתאפשר בין כותליהם ובחצרותיהם, באצטלה של נאורות אובדנית, כלפי סמלי המדינה ואזרחיה היהודים דווקא. ב-3 בנובמבר נצפו סטודנטים ערבים בקמפוס ירושלים של מכללת אונו בעודם רוקדים ומצחקקים מאחורי סטודנטית יהודייה, שעל גבה דימו תנועות של דקירה, תוך צילום האירוע בחוכמתם כי רבה.
הסטודנטית וחברה ללימודים הזמינו משטרה וכשהשוטרים הגיעו כל הסטודנטים הערבים התאספו מסביבם והתחילו בצעקות, על פי עדות אחד הסטודנטים שנכח במקום. רק למחרת היום נעצר אחד הסטודנטים הערבים על ידי המשטרה. מדוע נעצר רק הוא בגפו ולא יחד עם יתר המעודדים והמצחקקים בו במקום? האם שוחרר הוא לביתו בתום כמה שעות מעצר והאם יסולק לאלתר ולצמיתות מהמכללה יחד עם חבריו "למיצג הטרור"?
התגובה הלקונית של הקריה האקדמית אונו, האופיינית למוסדות אקדמיים אחרים יש לשער, הייתה: "אנו פועלים בתיאום מלא עם הרשויות ונסייע למשטרה ככל שנדרש. הקמפוס הרב תרבותי בירושלים נבנה בכדי להנגיש את עולם האקדמיה בצורה שווה לכל הקבוצות בחברה הישראלית ומתוך רצון ליצור חברה סובלנית ומגוונת שמעניקה מקום וביטוי לכלל המגזרים.

לא ניתן לאף סטודנט או אדם לפגוע בחזון שבנינו. כל מקרה של אלימות פיזית או מילולית יטופל באופן החמור והנחרץ ביותר". למה להנגיש בצורה שווה מלכתחילה את הלימודים בעבור מי שאינם אזרחים נאמנים, שמעודם לא תרמו דבר למדינה המשרתת אותם, שנמנעים מכל דרך של התנדבות וסיוע לחברה הכללית בין אם בשירות צבאי, אזרחי או לאומי שמסייע גם להם ומשפחותיהם מטבע הדברים? מדוע זה לא משקיעים ומעדיפים, מבלי להתנצל, את "עניי עירנו" הצעירים והנאמנים.
אלו שהלכו לצבא ונקראים למילואים, שמצייתים לחוק ועומדים בתנאים, אך משום העדפה מתקנת לערבים, לא מתקבלים ללימודים רפואה ונאלצים להגר וללמוד בגולה? לפי איזה חזון מעוות מוענקת זכות ביטוי פסולה מעיקרה, למי שנושא תעודת זהות כחולה ושולל את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים, במוסדות ישראליים!?

מחזה נפוץ הוא בשנים האחרונות באוניברסיטאות שבערים הגדולות, עת סטודנטים ערבים מביעים תמיכה והזדהות גלויה וללא מורא עם הרשות הפלסטינית ועם מאבק אלים בישראל, בעודם נושאים כרזות ומניפים את דגלי פלסטין המומצאת. לרשות כל אותם סטודנטים ערבים לאומנים "החשים שזהותם פלסטינית", החושבים שחופש הביטוי הינו זכות יסוד המכובדת בכל רחבי המזרח התיכון – עומדת הזכות המלאה ללמוד בכל אחת מהאוניברסיטאות הערביות בסביבה, בין אם בירדן, ביהודה ושומרון ואפילו בעזה על חשבונם ובסוף גם להישאר שם, ללא טובות הנאה כמלגה או העדפה מתקנת ופסולה.
סיכום והמלצות
תומכי המחבלים ודומיהם לא התבלבלו. אנחנו – הישראלים הנאמנים, התבלבלנו במשך השנים. זכויות הפרט וחופש הביטוי המופלג הניתן לערביי ישראל, הרואים עצמם פלסטינים ונמנעים מחובותיהם האזרחיות למדינת ישראל (מלבד הצבעה בבחירות), הכריעו את הכבוד הלאומי, הביטחון האישי וההיגיון הבריא של עמנו.
מצב יסוד זה יש לתקן מהיסוד כחלק ממהלך כולל להשבת המשילות והביטחון האישי לאזרחי ישראל, המכיל בתוכו את אפקט ההרתעה.
כל המעז להניף דגלי פלסטין, להביע תמיכה במחבלים ולבצע מצגים של פעולות טרור ללא יראה – ימצא עצמו עם אזרחות חדשה במקום זו הישראלית שנשללה, על אדמתה של מדינה זרה. יש להשיב את היכולת לאכוף את החוק ולא להירתע מענישה קשה בגין מעשי תמיכה באויבי ישראל.
כך, במקום השעיה זמנית מקלה, יש לסלק לצמיתות ממקום העבודה או מהאקדמיה, ולשקול ללוות זאת אף בכליאה עם קנסות ושלילת הטבות. במוסדות ישראלים, בין אם למטרות השכלה או עבודה, יש לתת העדפה ברורה לכל מי שעומד בקריטריונים המקצועיים ותרם או תורם למדינה. זאת על פני מתן הקלות מסיבות שונות למי שלא נקף אצבע למען החברה הכללית וטובת המדינה במסגרת שירות צבאי, לאומי או אזרחי.

על כך יש להוסיף כי כל מי שהביע תמיכה בטרור ומעורב בפשיעה לאומנית חמורה- לא יזכה לסיוע, תמיכה או העדפה בקבלה ללימודים ולעבודה, למעט סיוע בשילוחו אל מחוץ לגבולות המדינה, במקרה של עברות הפוגעות בביטחון המדינה ואזרחיה.
כשאדם מאבד, מבטל או מוחל על כבודו העצמי באופן שיטתי יקבל הוא חרפה, רמיסה וביזוי מסביבתו הקרובה תחילה, שתתפשט עד מהרה גם לסביבה היותר רחוקה. כשעם מאבד את כבודו, מתפוגגת גם הרתעתו והשפעתו, עד שדועך הוא ומאבד מגדולתו, לכידותו וחוסנו. זהו מתכון חוצה גבולות בעולם למלחמות מרות ואכזריות שתכליתן להשיב את הכבוד האבוד או להתפרקות וחדלון.
ממשלת ישראל נדרשת לגבש מדיניות שתכליתה השבת המשילות, הביטחון האישי וההרתעה בכל רחבי המדינה בהקדם האפשרי. שהרי אם לא יעשה כדבר הזה עתה – יבינו עוכרי ישראל כי קצרה ידינו, השלמנו עם שיטתם ועם המצב המשרת אותם. משם הדרך חזרה תהיה מאתגרת ומורכבת אף יותר אם לא בלתי אפשרית.
חלון הזמנים שיעמוד לממשלה החדשה הינו קצר יחסית ועומד לבחינה של כל הנוכחים בזירה, מבית ומחוץ. המשימה מאתגרת ומורכבת עד מאד, מחייבת היא לשם הצלחתה את מידת האחדות, התעצומות והנחישות בעם ישראל ובקרב כל מי שחפץ חיים במדינת היהודים.
