עם ישראל לא מתייאש: הפעם כבר אף אחד לא יבוא להצביע, בחירות חמישיות, העם עייף, נמאס לו, כבר אין לו כוח. במשך חודשיים ניבאו מבינים ויודעי דבר שאחוזי ההצבעה יהיו נמוכים, כי כולם מיואשים מפתרון ולא רואים תקווה בבחירות.
והנה למרבה הפלא מתברר שאחוזי ההצבעה היו גבוהים מהרגיל. כולם אכפתיים ומלאי תקווה, כולם רוצים לשנות ולהשפיע ואפילו, למרבה ההפתעה, מוכנים לשם כך לצאת מהבית לחמש דקות ולהכניס פתק לקלפי.
זו הסיבה שאין מה להיבהל מכל המאיימים שבעקבות התוצאות הם מתכוונים לארוז מוודות ולרדת מהארץ. אכפת להם מה שקורה פה, והם לא יעזבו כ"כ מהר. יותר מזה, האיום הזה עצמו נובע מתחושה של אחריות. חשובה להם המדינה, והם חוששים מההשפעה של תוצאות הבחירות, אבל בסופו של דבר הם מרגישים מחויבות למדינה ולמתרחש בה.
2+אריה לייב אברמס/פלאש90
כוונתם רצויה: תחושת האחריות והאכפתיות הזו מובילה לשלב הבא – הרצון להשפיע על המדינה ולעצב את אופייה. צריך לזכור שכוונת כולם רצויה. מירב מיכאלי, מרצ, יאיר לפיד ובני גנץ, כולם רוצים את טובת המדינה. זו הסיבה שאין לשנוא אותם על דעותיהם ומעשיהם. ההתנגדות שלנו היא כלפי הדעות והמעשים אבל לא כלפי האנשים עצמם.
הם רוצים להצעיד אותה קדימה ודואגים שיהיה פה טוב. (בניגוד לחברי כנסת ערבים אנטי-ציוניים שמטרתם אינה טובה. הם מעוניינים להרוס את המדינה, להקים פה מדינה חלופית פלסטינית ולהקים לנו מדינה במצולות הים).
מעשיהם אינם רצויים: דווקא אחרי שמבינים שאין כאן שנאה אישית, אפשר להילחם על הדעות בשיא הכוח. יאיר לפיד בנאום ההפסד דיבר על המהפכה שהוא התחיל לעשות ומתכוון להמשיך בה: ליברליות, ישראליות, קידום זכויות הלהט"ב ועוד.
מי שקצת עקב אחרי פעולות הממשלה מבין שלפיד וחבריו מתכוונים ברצינות: משרדי התחבורה, הבריאות, ביטחון פנים, ביטחון, פנים, אוצר, דתות וכמובן חינוך, פעלו מתוך אג'נדה ברורה ומסודרת הפוגעת בסטטוס קוו וביהדות, מפרידה את הדת מהמדינה וכו'.
2+כך גם בוויכוח בתוך הציונות הדתית. יש שחשבו שצריך 'ללכת לקראת החילונים' בגיור, בכשרות, בשבת במרחב הציבורי ולנקוט בשיטות המקילות, יש שאמרו אחרת: לא להנמיך את התורה אל העם, אלא להיפך להראות את התורה כפי שהיא בלא כחל ושרק, וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול.
מתן כהנא אמר לפני הבחירות שהציבור צריך לבחור בין הדרך של סמוטריץ' ובן גביר לדרך שלו. נראה שהציבור בחר, נראה שהמיין-סטרים של הציונות הדתית נמצא במקום אחר ממה שחשבו.
בליל הבחירות, כששמעתי את דברי יאיר לפיד, התעצבנתי כרגיל. הערכים שלו כ"כ שונים משלנו והוא פועל להגשים אותם לצערי. ביחס ליהדות, לא"י, לחינוך, לתורה, ליחס בין דת למדינה, ועוד – בכל הדברים האלה הוא ואני נמצאים בשני צידי המתרס.
2+מעשיהם ודעותיהם עמדו למבחן ביום הבחירות, וקיבלו תגובה ברורה מהבוחרים: העם רוצה יהדות, לאומיות, שבת, תורה, מסורת וקודש. לא לפרוגרסיביים, כן ליהדות כמו פעם. לא להפרדת הדת מהמדינה, כן להרמת קרן התורה במדינה. לאחר שהממשלה הקודמת חידדה כל כך את הבירור על מה הוויכוח, ולאחר שהעם נקט עמדה מה הוא מעדיף – כעת נותר ליישם את רצון העם. ככה זה בדמוקרטיה. בעז"ה נעשה ונצליח.
