ערב טוב למנהלת הליגות בכדורגל. חברים וחברות, האמת היא שקשה לי לחשוב על ילדותי כאן בישראל בלי הכדורגל והחלק האדיר שהוא מילא בה. כבר בגיל 6 התאהבתי במשחק הזה אהבה גדולה ועמוקה, והקדשתי לו המון זמן. במחשבותיי, בחלומותיי, בקריאת עיתונים, בצפייה, בהאזנה, וגם בהשתתפות במשחקים בשכונה. הייתי באמת ילד משוגע על כדורגל.
השנים היו, כמובן, שנות השבעים והשמונים, שנים בהן ישראל הייתה מדינה אחרת, אבל כדורגל היה עבורי לא רק מקום בו אפשר היה לחלום, לגבש זהות נערית וגברית, לספר סיפורים וגם לאהוב, אלא גם מקום בו בניתי זהות חברתית ואישית. וגם את זהותי הישראלית.
כן, עד כדי כך. עד כדי כך כדורגל הוא משמעותי בחיי. למען האמת, אני מנסה לדמיין את ילדותי בלי הציפייה הדרוכה למחזור המשחקים; ללא המתח וההתרגשות במהלכם, וללא רגעי הדרמה, לצד השמחה וגם שברון הלב שהמשחק הזה העניק לי. וקשה לי לדמיין ילדות בלי המשחק הזה.
המונולוג של שי גולדן
בנעוריי, הערצתי את אורי מלמיליאן. בספרו האוטוביוגראפי ״הנער מממילא״ מספר אורי כי גדל בבית דתי ושומר שבת, ושכבר בגיל צעיר, בו נתגלה כשרונו הגדול, נאלץ לבחור בין השבת לבין הכדורגל. וחשבתי על זה כבר כנער: מה היה קורה אם אורי היה בוחר בשבת ובאמונתו ובדרכו ביהדות, ונוטש את הכדורגל? אולי לא תבינו ותאמינו, אבל קשה לי לדמיין את הכדורגל הישראלי, וגם את ילדותי בישראל, בלי אורי מלמיליאן.
אבל קיימת גם, הרי, אפשרות אחרת: לקיים משחקי כדורגל לא בשבת. קיימת גם אפשרות אחרת: לא להכריח ולאלץ ילדים יהודים בארץ ישראל לבחור בין כשרונם ונטיית ליבם לבין אמונתם וערכיהם ומסורת הוריהם. וזה אפילו לא מאד מסובך. אחרי הכל, כבר היום מרבית משחקי הכדורגל בליגת העל פזורים לאורכו ולרוחבו של השבוע. וישראל ממשיכה להתקיים. והכדורגל הישראלי ממשיך להתקיים. זה אפשרי: גם וגם. זה מעשי.
את משחקי הכדורגל של ליגות הילדים והנערים והילדות והנערות אפשר לקיים בשקט בימי חול אחר הצהריים. ואת משחקי ליגות הבוגרים אפשר, באותה מידה של שקט, לקיים גם לאורך השבוע, מבלי לפגוע בשבת. לא בכפייה. לא בחקיקה. כי אם מתוך הבנה ודיאלוג ושיתוף והתחשבות במיליונים בישראל שהשבת קדושה להם והכדורגל אהוב עליהם.
1+בתגובה לבקשה של ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ להזיז את משחקי הליגות לימי חול או למוצ״ש הגבתם כי ״בישראל משחקים כדורגל בשבת עוד מלפני קום המדינה״, וזה נכון; אבל להשוות את ישראל של שנות הארבעים והחמישים לישראל של שנות העשרים במאה ה-21, ובכן, זה קצת לא רציני. הרבה הרבה הרבה דברים שונו והשתנו והותאמו למציאות של ימינו, מהסיבה שישראל התקדמה מאז שנות הארבעים.
אז הדבר האחרון שאני רוצה הוא חקיקה שתכפה כדורגל מחוץ לשבת, אבל לא פחות מכך אינני רוצה לדעת שיש מאות אלפי ילדים ישראלים שנמנעים מהם השמחה והאנרגיה המיוחדת שיש לענף הספורט הזה להציע, רק בגלל אמונתם ואורחות חייהם. כמה אורי מלמיליאנים נאבד? כמה כישרונות אדירים נזניח בצד הדרך בגלל שככה זה מאז קום המדינה? ומכמה ילדים וילדות נמנע את החדווה שבאהדה לקבוצה, ואת החוויה שבהשתתפות בענף הספורט הקבוצתי הכי מרכזי על כדור הארץ? וגם למה? וגם בשם מה? מה העקרון, בעצם? ולמה הוא מקודש יותר מהשבת ומהזכות לשמור אותה ועליה מכל משמר?
קצת גמישות. קצת רגישות. קצת התחשבות. קצת הכרה והבנה של המרחב הישראלי. כולנו נישאר בחיים. כי עמידה והתעקשות על כדורגל בשבת היא זכות ששמורה לקברניטי הענף בישראל, אבל אם המטרה של מנהלת הליגות בכדורגל היא להרחיב את האהדה למשחק, את ההשתתפות בו ואת הצפייה בו, ועל הדרך גם את ההכנסות, גם את מספר הצופים, וגם את מספר השחקנים – הפתרון פשוט, זמין, ישים ובהישג יד.
1+אל תמנעו מילדים לאהוב ולחלום ולהתרגש. אל תימנעו ממבוגרים להיות שותפים לחוויה האדירה הזאת של הזדהות עם מועדון ספורט ועם תחושת השתייכות קולקטיבית. במהלך של החלטה פשוטה מאד, תוכלו גם לעשות חסד עם הרבה הרבה מאד ישראלים, וגם להגדיל את מאגר הצופים והכישרונות בענף הספורט הלאומי. מי יודע, אולי מקרב אותם ילדים וילדות שאינם יכולים עכשיו לשחק כדורגל בליגה, יצמחו המלמיליאן הבא, העידן טל הבא, האופיר שמואלי, הבני לם, היגאל מנחם הבא. כולם, אגב, שחקני נבחרת ישראל בעבר, אשר נאלצו לבחור בין השבת לכדורגל.
המשך ערב טוב שיהיה לכם שם במנהלת הליגה לכדורגל. נדמה לי שהגיע הזמן שתראו את התמונה הגדולה של ישראל. כי התמונה הגדולה של ישראל כוללת בתוכה גם את התמונה הגדולה של עתיד הכדורגל הישראלי. המשך ערב טוב שיהיה.
