יכול הח"כ לשעבר סמי אבו שחאדה לספר סיפורי מעשיות על ההצלחה הכבירה של בל"ד בקרב הציבור הערבי ועל ההפתעות שעוד צפונות לציבור היהודי מכיוונה, אלא שאת הכסף סופרים במדרגות ולמרות קמפיין גוועאלד סופר לאומני בל"ד בשורה התחתונה נותרה מתחת לאחוז החסימה ולא בכדי. הדי ההאשמות, האיומים והשנאה שהטיחו ראשי המפלגה כנגד מפלגות רע"מ ותע"ל-חד"ש שצלחו בשלום אחוז החסימה חורכות את אמצעי התקשורת הערביים והיהודים. הביזוי שהרחוב הערבי ביזה את בל"ד היה ללא תקדים מאז ימי מפלגות השלטון של מפאי בשנות החמישים, כשכמחול השדים שמתרחש בימים אלה בין מפלגות "המשותפת" נחשב כ"מפץ הגדול".
מסקנה אחת ברורה פורצת בסערה מתוך בחירות נובמבר 2022: מה שלא עשו ועדות הבחירות המרכזיות לדורותיהן מאז 1999, ומה שלא השכילו לעשות שופטי בג"צ בשני העשורים האחרונים, עשה גם עשה הרחוב הערבי. הרחוב הערבי הראה לסמי אבו שחאדה, מטאנס שחאדה, דועא טאטור ווליד קעדאן את הדרך אל מחוץ לפוליטיקה הישראלית. ביום הבחירות אבו שחאדה עוד הביע אופטימיות גדולה והאמין שיעבור את אחוז החסימה, מה שהתברר כמצג שווא שהציגו בפניו פעילי המפלגה כאילו "השטח בוער", כשבפועל הם מרדימים אותו ואת שאר חברי המפלגה.
אין זה סוד שבל"ד היא גוף התומך באנרכיזם פלסטיני וקרוב מאוד באידיאולוגיה שלו לחזית העממית והדמוקרטית של ג'ורג' חבש ונאיף חואתמה. בחדרי חדרים במצעה הרשמי, קוראים חברי המפלגה לביטול המוסדות הציוניים, הסוכנות היהודית וקק"ל, ולמעשה ביטול כל סמן יהודי ציוני כשהמטרה הברורה היא להפוך את "פלסטין" למדינת כל אזרחיה. יתרה מכך, המפלגה מכונה באמנה בשם "תג'מוע" דהיינו, "ברית"- הברית הלאומית הדמוקרטית שמביאה לצירוף בל"ד כשהמלה בל"ד לכשעצמה מתפרשת כיישוב, כמקור, כגוף ראשוני בעל קונוטציה לאומית ברורה- כשאני אומר "אנא אבן בלד", משמעותו אני יליד המקום.
הטענות החוזרות ונשנות נוגעות לחתירתה של בל"ד תחת אושיות המדינה כשהיא מחופשת לכבשה תמימה בעוד ששיניה הן של זאב טורף לא התקבלו מעולם בקרב שופטי בג"צ שהעדיפו לדידם להשאיר את פעיליה מעל לאדמה ולא מתחתיה – כשהתואנה העיקרית היא שהדבר נובע מחשש שחבריה יירדו למחתרת, בדומה לפסילתן של "רשימת הסוציאליסטים" שנפסלה בשנת 65 לאחר שחלק משמעותי מחבריה היו חברים בארגון "אל ארד" שהוצא מוקדם יותר מחוץ לחוק בטענה שהיא חותרת תחת קיום המדינה, ובדומה לתנועת כ"ך שנפסלה במערכות הבחירות ב- 84 ו-88 בטענה להסתה לגזענות והמשיכו ובעקבות כך המשיכו את פעילותן כמתחרת. עתה, בא הציבור הערבי בישראל בכבודו ובעצמו ועל אף שקיבלה מעל 100 אלף קולות ולמרות קמפיין לאומני סופר אגרסיבי הראה לאנשיה את הדרך החוצה כרוצה לומר שאותם סיפורי האלף לילה ולילה התמימים שאתם מוכרים לבג"צ לא יוכלו לעבוד עלינו. האמירות הקיצוניות שהטיחו ראשי בל"ד מאז החלה תקופת הדחק האחרונה כנגד המפלגות הערביות האחרות ובראשן רע"מ כגון: "בוגדים", "משתפי פעולה", "סוכנים", "דבוקים לכיסאות", "משולמי השלטון"- לא נשמעו בפרוזדורי המפלגות הערביות מאז הקמת המדינה.
המפץ הערבי הגדול הוא לא רק בשקיעתה של בל"ד, אלא בעובדה שהציבור הערבי אמר את דברו. אל דאגה הרחוב הערבי לא הפך לציוני יותר ובוודאי שלא מתכוון להתחיל לשיר מעתה את ההמנון הלאומי ולתלות דגלי ישראל על המרפסות ביום הנכבה אבל הוא מאס במי שקיצוניותם אומנותם והבין שדרכה של בל"ד לא מקדמת את צרכיו האזרחיים ברחוב הערבי. ערביות? כן. זכויות מיעוט? כנ"ל אבל קיצוניות? עזבו אותנו ותנו לחיות בשקט. איך התבטאה כלפיהם קבוצה מתוך אלה ששרדו את הבחירות: "אנו פועלים למען מנסור עבאס (רע"מ), תע"ל –חד"ש פועלת עבור יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ובל"ד תומכת בזכי עבאס. מיהו אותו זכי עבאס אתם שואלים? זכי עבאס הוא פוליטיקאי פלסטיני, איש פת"ח "מתון" כביכול, שטבע את האמרה: "אנו פועלים להבאת קיצה של ישראל, אך מנועים מלומר זאת".
