איך נולדות קונספירציות? אפשר לחשוב על שני גורמים עיקריים. האחד: היעדר מידע באירוע מכריע גורם לפיתוח קונספירציות העונות על השאלות שנותרו פתוחות ועל הסתירות בעדויות. הגורם השני: אדם או ציבור המואשם בגרימת אותו אירוע מכריע מנסה להתגונן ולמצוא את האשם אגב פיתוח קונספירציה.
אם כן, אין פלא שאחרי רצח רבין פרחו תאוריות הקונספירציה, והן עדיין ממלאות את חלל האוויר. באירוע המכריע הזה אכן נותרו סתירות רבות ולא מעט שאלות פתוחות שלא קיבלו מענה. כיוון שציבור גדול הואשם ברצח – ומואשם בעצם עד היום מדי שנה בטקס הלקאה פומבי – אותו ציבור מתפתה ללכת שבי אחרי תאוריות הקונספירציה שיטהרו אותו מאשמה.
5+אבל זו טעות קשה ללכת לכיוון הקונספירטיבי. צריך אומנם להמשיך לשאול את השאלות הקשות ולבקש מידע במקום שבו הוא חסר, אבל לפני הכול כדאי להתעסק בעובדות הקיימות במקום בעובדות החסרות, כי העובדות הקיימות מבהילות לא פחות, ועדיין לא מדברים עליהן כמעט.
מכשולים לפני עיוור
מרוב דיונים על זווית הירי ועל מי צעק "סרק סרק" שכחנו לטפל בעובדות שאין עליהן מחלוקת: ההתנהלות המטרידה והמבעיתה של מוסדות מדינת ישראל בכל האירועים שקדמו לרצח רבין.
באותם ימים התמקד דפוס הפעולה המרכזי של השב"כ פחות בסוכנים מודיעים ויותר בסוכנים מדיחים. במקום דפוס הפעולה הרגיל, שלפיו מחכים שהסוכנים בשטח ידווחו למפעיליהם על התרחשות בעייתית, פעל השב"כ אקטיבית ושלח סוכנים ליזום פעילויות אלימות כדי שמי שמתכנן לפעול נגד הממסד או נגד האויב בכוחות עצמו, ייענה לקריאה של הסוכן המדיח, והסוכן המדיח יוכל לדווח עליו לשב"כ.
5+לא ניכנס כאן לבעייתיות של הדילמה המוסרית, שהתורה הכריעה נגדה באומרה "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), אבל גם אם מחליטים שהצורך הביטחוני מכריח שימוש בסוכנים מדיחים, עדיין נשאלת שאלת הגבול. האם מותר להם לעבור על החוק לצורך ההדחה? ואם התשובה על השאלה הזו חיובית, עד כמה מותר להם למתוח את הגבול החוקי?
שמפניה לא ורודה
בכיר סוכני השב"כ ששימש סוכן מדיח בציבור הימין בישראל היה אבישי רביב (שמפניה). נדגים באמצעותו את חציית הגבול הבעייתית: האם לגיטימי שסוכן שב"כ יציע לנערים אימוני ירי או יביא סוכנים מדיחים נוספים לזרוק אבנים על ערבים? האם לגיטימי שיתראיין בתקשורת כמתנחל ויתקוף אישי ציבור וחיילי צה"ל, וישחיר פני ציבור שלם? האם לגיטימי שיתחתן ויוליד ילדים עם נשים שאינן יודעות שהן חלק מהצגה? האם לגיטימי שסוכן כזה יפזר בכל מקום אמירות ברוח "צריך לרצוח את רבין", כולל לחברו הטוב יגאל עמיר, ואף יתגרה בעמיר שאין לו אומץ לעשות זאת?
5+הדוגמאות הללו לקוחות מפעילותו של רביב, אבל פעולות דומות עשו גם סוכנים מדיחים אחרים. השאלות על חוקיות הפעולות הללו הגיעו לפתחה של אשת המפתח במערכת המשפט דאז, פרקליטת המדינה דורית ביניש. ייתכן שגם היועצים המשפטיים דאז ידעו ושתקו, וייתכן שבייניש מידרה אותם. כך או כך, מערכת המשפט אפשרה לרביב ולסוכנים מדיחים כמותו לעשות כל שחשקו, כולל מאות פעולות אלימות.
האם ייתכן שבמדינה דמוקרטית יפעילו מוסדות השלטון סוכנים מדיחים נגד ציבור של אזרחי המדינה?
איום חתרני
חוק השב"כ (2002) קובע כי השב"כ מופקד בין השאר על "שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר השירות הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה וחתרנות" (סעיף 7(א)).
נראה כי בעיני ראשי השב"כ הימין הדתי עלול לאיים בחתרנות על הדמוקרטיה הישראלית. כיוון שבעיניהם שמירה על הדמוקרטיה מפני הימין חשובה, כנראה היה מוצדק לדעת בכירי השב"כ ולדעת בכירי מערכת המשפט להפעיל אמצעים דרקוניים שהם עצמם עבירה על החוק בהנחה שפיקוח נפש לאומי דוחה את החוק היבש.
5+התופעה הזו התחילה עוד בימיו של איסר הראל, שמונה מטעם ארגון הש"י של ההגנה על איסוף מידע ומעקב אחרי אנשי אצ"ל ולח"י. היא נמשכה בראש השב"כ אברהם אחיטוב, שהתפטר בגלל התנגדותו למדיניות בגין שעודדה התיישבות בחברון. גם חברות קרובה, כמו שהייתה בין יעקב פרי ליצחק רבין מנהיג השמאל, עלולה לטשטש את הגבול בין הגנה על השלטון מפני איום פיזי לבין הגנה עליו מפני יריבים פוליטיים.
בעיניי הימין בישראל וכל מי שחרד לדמוקרטיה הישראלית חייב לשאול את עצמו אם אפשר לחיות בשלום עם הנחת העבודה של בכירים במוסדות המדינה הרואים בימין איום קיומי ואם זה מצדיק מעבר ברוטלי על החוק, כולל פגיעה בחפים מפשע שעוברת בסלחנות ובשתיקה.
רביבים בימינו
כל עוד היו הסוכנים המדיחים בשליטת מפעיליהם בשב"כ, היה המצב מבחינת מוסדות המדינה על מי מנוחות: סוכנים מפוזרים במעוזי ימין, מדיחים אותם לעבירות, פוגעים באחרים – יהודים וערבים – ואין פוצה פה ומצפצף.
אבל אז קרתה תקלה נוראה: יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה יצחק רבין.
עמיר היה חברו הטוב של סוכן השב"כ רביב. הם עשו הרבה פעילויות יחד, כגון ארגון שבתות סמינר בהתנחלויות. כאמור, רביב גם הקניט את עמיר על שאין לו אומץ לרצוח את ראש הממשלה. מי יודע כמה רביבים היו מפוזרים בהתנחלויות, משלהבים נגד רבין מבעירים את מדורת ההסתה.
5+אחרי הרצח מונתה ועדת שמגר, ועדה ממלכתית, לבדוק את ההיבט הביטחוני של הרצח. אבל עד היום לא נבדקה אווירת ההסתה שקדמה לרצח. איש לא בדק איך השפיעו ההצגות המבוימות של סוכני השב"כ, פעילויות ההתססה שלהם במעוזי הימין וההליכה על החבל הדק שבין הדחה להמרדה. איש לא חקר את מקבלי ההחלטות במערכת המשפט ובשב"כ שאישרו את הפעילויות שייתכן שדחפו את הרוצח. איש לא תשאל את העיתונאים שידעו שמדובר בהצגה אחת גדולה והוסיפו שמן למדורה שהובילה לרצח.
5+לצערנו אין סיבה להניח שסוכנים מדיחים אינם פועלים בימים אלה ממש, כיוון שעדיין מקננים בגוף המדינה אותם תחלואי היעדר ביקורת עליהם, קבלת החלטות במחשכים והנחת העבודה שמותר לעבור על החוק כדי לשמור על מה שנראה לבכירי מערכת המשפט פגיעה בדמוקרטיה.
הגיע הזמן לדרוש ועדת חקירה ממלכתית בנושא ההסתה שקדמה לרצח רבין. לנו אין מה לפחד או להסתיר.
