נדמה לי שאנחנו לא שוכחים את אותם רגעים מעטים בחיינו בהם ראינו את אבא בוכה. במוצאי שבת ההוא שכבתי לישון אבל לא נרדמתי, את הדרמה המזעזעת שמעתי מבעד לקיר הגבס של החדר שלי ואני זוכר עד היום את הבכי של אבא, בכי חזק לא בכי חרישי, אני דמעתי במיטה.
הייתי אז בכיתה ח׳ ואני זוכר היטב את עוצמת המתח וההתנגדות להסכמי אוסלו ששררה גם אצלנו בבית בעיקר מכיוונו של אבא שראה בהסכם אסון לאומי. ״אל תתנו להם רובים״, זו הייתה הסיסמא בכל פינה. היה ברור שאחרי ההסכם הזה תבוא פורענות גדולה והיא אכן הגיע וגבתה מחיר דמים כבד מנשוא של מאות רבות של אזרחים חפים מפשע.
3+עבור אבא אז ועבורי היום אין כל סתירה בין השניים, בין הכאב העז מהרצח המחריד של ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל לבין התנגדות לקו המדיני-ביטחוני שהוא הוביל.
וכאן נמצא המוקש הגדול, מימי בתיכון ועד היום הסבירו לנו כי למעשה יש שתי אפשרויות: האחת להעניק לגיטימציה לארגון הטרור אש״ף ולתמוך בפשרות טריטוריאליות מרחיקות לכת, ובכך לכבד את מורשת רבין ״שבמותו ציווה לנו את השלום״, והשנייה להיות חלק מהרוצחים דה יורה- הימין והדתיים, כפי שכתב רק היום אחד מראשי המסיתים ששולח לשמחתנו מהכנסת ״רצחו וירשו״. אופציה שלישית לא הוצעה.
רבין הוא עבורי הרבה מעבר לראש ממשלה שנוי במחלוקת. הוא עבורי הצבר יפה התואר מהפלמ״ח הנושא על כתפיו ילדה קטנה, מעפילה, במעלה הכרמל. הוא מפקד הראל החטיבה שספגה כארבע מאות נופלים בקרבות בדרך לירושלים, מפקדם של יעקב סטוצקי וג׳ימי ופוזה ורעננה, אגדות מהלכות, כפירי ישראל.
3+הוא הרמטכ״ל שהכין והוביל את צה״ל באחת המערכות המרהיבות שניהל עם ישראל בכל דברי ימיו. בספרו פנקס שירות כתב רבין: ״במלחמת העצמאות נאלצנו להשאיר את ירושלים המזרחית בידי האויב. מאז פרוץ מלחמת ששת הימים הייתה רוחנו קצרה: לא להחמיץ הפעם הזדמנות היסטורית… הלכתי בסמטאות שהכרתי מתקופת ילדותי. נופי ילדות מעוררים תמיד ריגוש. ככל שהתקרבנו אל הכותל המערבי גברה התרגשותי… שנים העזתי לחלום רק בחשאי. עתה, כשחלום זה התגשם תמהתי: "כיצד נתגלגלה זכות זו דווקא לידי?", הרגשתי שלשיא מרקיע מזה לא אגיע עוד בחיי".
הוא האיש שסרב להיכנע לתכתיבי המחבלים ונתן את האור הירוק להטיס למרחק של 3,500 קילומטר את מיטב לוחמי צה״ל מעל מדינות אויב תוך נטילת סיכון אדיר לחייהם של 105 חטופים שהוחזקו באנטבה ברביעי ליולי 76.
הוא האיש שסרב להיכנע לתכתיבי המחבלים ושלח את לוחמי סיירת מטכ״ל לפרוץ לבית שבו הוחזק החייל החטוף נחשון וקסמן בפאתי רמאללה במחיר נפילתם של וקסמן ומפקד צוות הפריצה סרן ניר פורז ז״ל.
3+לעיתים הוא צדק ולעיתים טעה ובמובן הזה הוא איננו שונה מבגין, משרון או מבן גוריון, כל אחד ורגעיו הגדולים כל אחד ורגעיו הקטנים, כל אחד והצלחותיו כל אחד וכישלונותיו.
מימין מי שמוצא לנכון לדלג על היום הזה טועה בעיני. מי שלא מסוגל לבכות רצח ראש ממשלה איבד את הצפון ובוודאי כשמדובר ביצחק רבין שכל ימיו היו קודש לתקומת ישראל בארצו. משמאל מי שעושה את הרצח קרדום פוליטי לחפור בו וכלי שרת להכפשתם של ציבורים שלמים מפורר במו ידיו את מורשת האיש.
3+תוצאות הבחירות השבוע וכישלונה המהדהד של מפלגת העבודה שביקשה לבנות קמפיין (בפעם המי-יודע-כמה) על האשמת הימין ברצח, היא הוכחה ניצחת לכך שכדאי לשמאל לחדול מהטרלול של האשמת חצי עם ברצח הארור הזה, עוד לא מאוחר לתקן.
יהי זכרו ברוך.
