"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך… אל הארץ אשר אראך…״
זהו הדיבור האלוקי הראשון לאברהם אבינו.
אם תשימו לב, הציווי נכתב בהדרגה:
מארצך > מולדתך > בית אביך.
מהמעגל המרוחק ביותר שהוא הארץ, ועד למעגל הקרוב ביותר לאדם שהוא למעשה משפחתו. אברהם מצטווה לעזוב לא רק את ארצו – את כל הדפוסים שבחר לחיות לפיהם, ולא רק את מולדתו – את הדפוסים שנחקקו בו ועיצבו אותו מעת לידתו, אלא את כל הדפוסים שהונחלו לו מאבותיו.
כשאדם עוזב תרבות, חברה ומשפחה – במה נשאר לו להיאחז? כנראה בכלום. את כל אלה מצטווה אברהם לעזוב לטובת ארץ לא נודעת, לאופק לא ברור.
הרבה פעמים בחיים אנחנו מצווים בהוראת לך לך; לקום וללכת, גם אם בדרך טמונים סימני שאלה. כל מה שנותר בשעה כזאת של חושך הוא פשוט – להאמין – שהאור יפציע.
