המחנה הלאומי בראשות בנימין נתניהו, סתם את הגולל על שלוש שנים של אי יציבות פוליטית אחרי חמשה סבבי בחירות, שתי ממשלות פריטטיות וארבעה ממשלות מעבר. שבוע הבא יקבל נתניהו את המנדט להרכבת ממשלה מהנשיא ולכאורה, נראה שהדרך לממשלת ימין סלולה, אך מלאכה לא פשוטה ניצבת בפני נתניהו.
מחנה הימין היה מאוחד ומלוכד שעה שהשלטון היה בסכנה, שעה שהיו סבבים אחרי סבבים של בחירות, אך עכשיו שהשלטון קרוב מתמיד, ישלפו סכינים וכל אחת ממפלגות המחנה תרצה חתיכה גדולה יותר מהעוגה. ש״ס והציונות הדתית זכו לתמיכה חסרת תקדים מהעם, והם ירצו לתרגם את ההצלחה הזאת לתיקים, שרים, סגני שרים, ראשי ועדות, הכל על השולחן, ועם המנדטים באה התאוות שלטון.
3+נתניהו לעומתם, ידוע, כמי שדוחה את המלאכה לדקה ה-90, וההכרזה "עלה בידי" מגיעה דקה לפני שהמנדט חומק מידיו, וזה הדבר הראשון שיש למנוע. כאמור, החזרה לשלטון הייתה מאמץ קבוצתי וכך גם צריכה להיות הקמת הממשלה, לכן, אין סיבה שהרכבת הממשלה תארך למעלה מעשרה ימים, ואין כמובן צורך למצות את 28 הימים שהחוק מתיר. מחנה הימין נלחם ביחד כבר שלוש וחצי שנים ותיק כזה או אחר לא צריך להוות מכשול להקמת ממשלה, המטרה היא יציבות לא חלוקת השלל.
מן הראוי שהממשלה הבאה לא תהיה גדולה ומנופחת כמו של קודמה, אפשר ורצוי לצמצם מעט את מספר השרים, אפשר למשל לאחד תיק הגנת הסביבה עם תיק האנרגיה ולבטל את שר המים למשל, במקביל לצמצם בסגני שרים. הצעד ההכרחי הבא הוא שיקום הדמוקרטיה במסדרונות הכנסת, בעוד ממשלת לפיד בנט רמסה את מעמדה של האופוזיציה בוועדות הכנסת ורק לאחרונה בהסכם הגז שאושר ללא אישור הכנסת ובניגוד לחוק יסוד.
3+המחנה הלאומי הליברלי צריך לשקם את מעמד האופוזיציה כדי לתת קול בכנסת גם למי שלא יהיה חלק מהממשלה. נתניהו, יהיה ראש הממשלה של כולם, ואחרי חמש מערכות בחירות, חובתה של הממשלה הבאה לנסות לאחות את השסע בעם, אסור לגרום לציבור שלם להרגיש מודר כפי שחש המחנה הממלכתי ב-500 הימים של ממשלת לפיד בנט.
משכך, ולאחר הקמת ממשלה בקווי יסוד של המחנה הלאומי, אפשר להציע לכל מי שרוצה מהאופוזיציה להצטרף לממשלה, ללא תנאים מוקדמים וללא אולטימטומים, הבוחר אמר את דברו ומי שרוצה לסייע באיחוי הקרע החברתי שנוצר כתוצאה מסבבי בחירות הרבים צריך להגיע בלב שלם ובנפש חפצה למען אחדות, ולא כסוס טרויאני שרוצה להפיל את הממשלה.
בשלב הבא מחנה הימין צריך להעביר מסר חד וברור שהוא בא למשול, הם נבחרו כדי לממש אג׳נדה פוליטית לא רק כדי להחליף את ממשלת השינוי. נכון, אין תקשורת מלטפת והיא תחזור להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה אחרי שנה בה הייתה יחסית רדומה, אבל אם יש מסר בבחירות האלה הוא שהעם מצפה מנבחריו לפעול במסגרת הבטחותיו, ופוליטיקאי שיפר את כל הבטחותיו ייענש בקלפי.
3+לסיום, אי אפשר שלא להתייחס למפסיד הגדול מערכת הבחירות, ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד. בראשות ממשלתו המחנה השמאל צנח ל-50 מנדטים בלבד. הלכה למעשה לפיד שלט בסדר היום והכח היה בידו, אבל בדרך הוא עשה כל טעות אפשרית, תאוות השלטון שלו גרמה לתקופת בחירות ארוכה במיוחד של ארבעה חודשים (שכנראה פעלו לרעתו), הסכם הגז החפוז גרם גם לאנשים במחנה שלו להרים גבה ולתהות לגבי חוקיותו, ואי אפשר להתעלם מהסרטונים הרבים ברשתות בו נשמע לפיד אומר דבר והיפוכו בכל נושא עיקרי על סדר היום הפוליטי.
3+לפיד שהתקדם בעזרת נפוטיזם ומעמד חברתי לא הצליח לעמוד בלחץ שמלווה לתפקיד ראש הממשלה וכשל, אולי היה זה הלחץ, שעות העבודה הארוכות, יועצים לא טובים, עוד מוקדם לדעת מה הכשיל אותו בפועל. אבל דבר אחד ברור – בעוד שנתניהו נלחם את הקרב של חייו, עבר עיר אחרי עיר ועבד מסביב לשעון כדי לזכות שוב באמון הציבור, לפיד נותר בתיבת התהודה התל אביבית והתבשם בתחושת הניצחון ששררה בעיר, אך בפועל התחרה מול שותפיו לגוש ולא נגד המחנה השני. במבחן התוצאה מסתבר שבעיר ללא הפסקה אין מספיק מנדטים להעביר את כל מפלגות השמאל וגם לייצר מפלגת שלטון.
