אחד המושגים שמאפיינים את מערכות הבחירות הנוכחיות הוא השימוש המוגבר בניב האידי געוואלד, בפירושה המילולי: שוד ושבר, שמבטא קריאת השכמה לעזרה. מפלגות קטנות שמדגדגות את אחוז החסימה יוצאות בקריאת געוואלד שקוראת למצביעים להגיע ולהציל את המפלגה שמדשדשת בסקרים מתחת לאחוז החסימה.
המלה געוואלד הפכה בחודשים האחרונים לבון טון. אולי משום כך, אחד הפרשנים הבולטים לענייני החברה הערבית, התקנא בעמיתיו המסקרים את המפלגות הציוניות וחיפש את המקבילה הערבית הרווחת למושג האידי. הוא מצא: פזעה. ראשית, הפירוש המילולי בעברית של המלה גוועאלד הוא שוד ושבר ובתרגום לערבית הפירוש הוא צמד המלים – סַטוּ וַסַטוּ. פזעה, הוא מושג מימי המנדט הבריטי ומלחמת העצמאות ופירושו אזעקת אספסוף ערבי חמוש מכפרי הסביבה, לצורך התקפה על הישוב היהודי הסמוך, לצרכי פרעות, מעשי שוד וביזה. לידיעת פרשננו, המלה פזעה מעולם לא הייתה המלה המקבילה לגוואעלד בשפה הערבית.
בשנת 1918 פרסם פרופ' גצל זליקוביץ מילון אידי-ערבי שהתבסס על יחסי יהודים ערבים בירושלים של פעם, ושם צוין שהערבים נהגו להשתמש במלים האידיות " געוואלד", "אוי א – ברוך" כמעשה שגרתי ויומיומי, אז כיצד הגיע אותו פרשן דווקא לפירוש המיליטריסטי לאומני "פזעה"?
אין לדעת אלא רק להקיש. "הניו ג'ורנליסטים" החדשים, בייחוד אלה שמסקרים את הנושא הערבי, אמורים לדעת שפזעה הייתה רק אחת וטוב שכך, אך לדידם של הג'ורנליסטים החדשים גם מספר אירועי טרור ברצף מספיקים לדור תחת המונח "אינתיפאדה", כפי שתחילתו של טבח במחוז נעלם בעולם נחשב לנכבה. הפזעה הייתה יחודית בדיוק כפי שהנכבה, הנכסה והאינתיפאדה היו ייחודיות. למרות זאת, רדידות או עצלות, גורמים לעיתים לפרשנים לשכפל מושגים מוכרים בצורה לא זהירה ואף מסוכנת.
בתקופת יישום הנספח הביטחוני של הסכמי אוסלו (1995) כשנפגשו אלופי צה"ל עם הגנרלים הפלסטיניים, ביקשו האחרונים שהצד הישראלי יפתח במפגש. הקצין הישראלי אמר כבר במשפט הראשון שלו: "היום אנו יורים את יריית הפתיחה להסכם", והוסיף שלשם כך הוקמו חמ"לים (חדרי מלחמה). פנה אליו הגנרל הפלסטיני ושאל: "סליחה קולגה יקר, אבל האם לא באנו לעשות כאן שלום? "בהחלט" השיב הקצין הישראלי. "אם כך מדוע להשתמש במושגי מלחמה?", הקשה הפלסטיני.
פרשנים היזהרו בלשונכם: המונח הנפיץ "פזעה" שאותו אתם מזכירים שוב ושוב בשבועות האחרונים כמקביל למושג גוועאלד עשוי להוביל להסלמה קשה בשיח ברחוב הערבי שכבר מתודלק היטב במערכת הבחירות הנוכחית בתעלומה לאומנית אגרסיבית מצד המפלגות הערביות, ולגרום להבערת השטח בערים המעורבות. השימוש החוזר במונח הרגיש יכול לשמש כחומר תבערה תעמולתי שיבעיר את אדי הדלק שממילא מצויים באוויר. יתכבדו פרשנינו ויחפרו היטב, ינברו בהיסטוריה וימצאו את המושגים המקבילים ההולמים. אינני חושד חלילה באותו פרשן כי התכוון להסית או ליצור עימות בכוונת מכוון, אבל לעתים חוסר ההבנה או חוסר הרגישות עלולים להוביל לפירוש שגוי של המשימה ברחוב הערבי.
אל"מ (מיל') ד"ר משה אלעד, מרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הפלסטינים באוסלו
