חברת הכנסת הערבייה נוצרייה עאידה תומא סלימאן ממפלגת חד"ש, מתכחשת להיותה תומכת טרור. עוד מתכחשת היא לאהדתה למחבלים ומציגה עצמה כאישה נאורה הרודפת צדק, שוויון ואחווה לכאורה. מעל לכל זאת מתכחשת היא להיותה של מדינת ישראל מדינת היהודים ולמעשה רואה היא בה אפיזודה חולפת אותה תירש, בסוף המאבק, לא אחרת מאשר פלסטין.
דוגמאות לתפישתה ולעמדותיה של ח"כ סלימאן מצויות למכביר ברשתות החברתיות בשפה הערבית. די לקרוא פוסטים ולצפות בסרטונים ותמונות שהעלתה חברת הכנסת בחודשיים האחרונים בכדי להתרשם מדמותה, דעותיה ופועלה לתפארת מדינת ישראל שמאפשרת את התמודדותה בבחירות לכנסת הבאה.
דוגמאות ותהיות
"טבח כפר קאסם הוא דוגמה לניסיון לעקור ולהרוג את בני עמנו הפלסטינים, ולאשר שהיתה זו תוצאה של תכנית שתוכננה מראש ולא של ביצוע מוטעה. נמשיך להנציח את השהידים ולדרוש הכרה בטבח". כך פרסמה חברת הכנסת סלימאן בחשבון הפייסבוק שלה בשבת 29 באוקטובר, לאחר שהשתתפה בעצרת לציון הטבח בכפר קאסם, יחד עם ח"כ עופר כסיף. לדידה של ח"כ סלימאן אין מדובר באירוע חריג, כי אם בשיטה בה נוקטת מדינת ישראל, הנמשכת למעשה עד לימינו אנו כפי שניתן ללמוד מפרסומיה והתבטאויותיה המובאות להלן.
שלושה ימים קודם לכן, בעקבות חיסול מחבלים חמושים בשכם, כתבה הח"כית סלימאן בפייסבוק כך: "שכם נפרדת מהשהידים שלנו היום. העם הפלסטיני שלנו נפרד מהשהידים שלו. בכל פעם שהכיבוש מסלים את פשעיו ההתנגדות מסלימה לקח יסודי בהיסטוריה של העמים". 
בתגובה לזעם שהופנה כלפי תמיכתה זו במחבלים, כתבה ח"כ סלימאן מאמר בעיתון "אל- בלאד" ("הארץ" בעברית) ב-27 באוקטובר, שמחדד את עמדתה ומבהיר את דבריה בשפה העברית: "השבוע געשה הארץ כי השתמשתי במלה שהידים. אבל רק לכאורה. בפועל געשה הארץ כי העזתי לומר אמת פשוטה: ככל שיעמיק הכיבוש, כך תגבר ההתנגדות לו.
צבא הכיבוש פולש יום יום לערי הגדה הכבושה, מוציא להורג פלסטינים בלא משפט ומטיל מצור נפשע על עזה, אבל חברי "ממשלת השינוי" מצפים כנראה, שהעם הפלסטיני ירכין את ראשו ויקבל בהכנעה את דין הכובש. לצערי, גם מי שמכנים את עצמם "השמאל הציוני" הצטרפו למקהלה הצבועה והגזענית, שמכנה את כל מי שמחציף פנים ומתנגד לכיבוש מחבל, ואת מי שאינה עוברת בשתיקה על פשעי הכיבוש, תומכת טרור".
גישתה של סלימאן מתעלמת ממעשי ה"פלסטינים" התמימים לכאורה והופכת את לוחמי צה"ל ללא יותר מאשר כנופיה חמושה, שכמותה מייצר המגזר עליו היא נמנית בעצמה לא מעט לאחרונה. עוד מתעלמת היא מהגבול של עזה עם מצרים, ככל הנראה מפאת יראתה מתגובת השלטונות המצרים באם תעז לבוא כנגדם בטרוניה על מצור או יחס רע, חס וחלילה. ממי נכבשו בדיוק ערי הגדה אין חברת הכנסת המלומדת מסבירה וממשיכה לדבר כהרגלה בסיסמאות ריקות לקהל תומכיה ההדיוטות מקרב הבורים ועמי הארצות.
בתמיכתה של הח"כית סלימאן במחבלים אין חדש ואין להתבלבל. בפוסט קודם שלה מתאריך 28 בספטמבר כתבה: "פלישת הכוחות הכובשים למחנה ג׳נין הבוקר והריגתם של ארבעה צעירים פלסטינים היא המשך להסלמה הנהוגה בה, במיוחד בשנה האחרונה. הממשלה הזו בטענה כוזבת לשינוי, הטביעה את עמנו עוד יותר בשפיכות דמים.
ראש הממשלה, שדיבר מעל בימת האו"ם על פתרון שתי המדינות, ממשיך להדחיק ולהרוג בלי להניד עפעף… כל הניסיונות הבאים של ממשלות ישראל לשבור את נחישותו של עמנו עתידים להיכשל במוקדם או במאוחר". אם גם זו אינה מעין הצהרת תמיכה במחבלים אז מה כן? האם באוצר המילים של חברת הכנסת נעדרת המילה "מחבלים" או שמא מדובר לתפישתה בצעירים תמימים היושבים על הברזלים ומפריחים יונים?
ב-21 באוקטובר קראה ח"כ סלימאן להחרמת רשת זארה בדף הפייסבוק שלה: "הבעלים של רשת הבגדים "זארה" תומך במחבל בן גביר. תגובתנו: להחרים את זארה ולהצביע בענק". מעניין הדבר משום שהרשת ככל הנראה מפרנסת גם לא מעט עובדים ערבים שפרנסתם תיפגע. בנוסף ראוי ללמוד שיעור מהח"כית החברתית ולשאול כיצד זה אף ח"כ יהודי לא קורא להחרמת עסקים ערבים התומכים ביודעין במחבלים ובפורעים; כיצד זה לא פועלים היהודים הרחמנים לסילוקם של חברי כנסת התומכים באלפי מחבלים חמושים עם דם על ידיהם?
ב-12 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הפיגוע במחסום שועפאט בו נהרגה לוחמת המעברים סמל נועה לזר הי"ד, ולנוכח המצוד הנרחב אחר המחבל וחיפושים הקדחתניים אחריו באזור שועפאט בו ככל הנראה מצא מקלט עד לחיסולו, פרסמה ח"כ סלימאן פוסט בזו הלשון: "יותר מ-150,000 פלסטינים לכודים באזור מחנה שועפאט ומונעים מהם לצאת ממנו במסגרת מערכה קשה של ענישה קולקטיבית מצד צבא הכיבוש. פשע הומניטרי נוסף על הריגתם של 12 פלסטינים בשבוע האחרון. פשע אנושי נוסף מפר את זכות האדם הבסיסית ביותר, שהיא חופש התנועה ומימוש החיים הרגילים.
"יתרה מכך, הגזענית שקד יוצאת עם סרטון משערי מחנה שועפאט בו היא מאיימת לשלול את תושבותם של תושבי המחנה ולעקרם בהמשך למדיניות הענישה הקולקטיבית שהונהגה לאורך כל שנות הכיבוש. לפיד, בניגוד לשקד וגנץ, לא צילם סרטון מול מחסום שועפאט, אבל הוא בוודאי אחראי יותר מהשניים לקידום פרקטיקות ההרג, ההרס והדיכוי שאנו עדים להן בחודשים האחרונים כראש ממשלה. שליטי ישראל בנו תמיד את קרבות הבחירות שלהם על דמו וסבלו של העם הפלסטיני, אך רצון העם במחנה שועפאט גדול וחזק יותר מגחמותיהם של כל הפשיסטים".
בכל הפוסט הזה, לפניו ולאחריו, אין שמץ של גינוי על הפיגועים הרצחניים כנגד יהודים, שום הבנה, אמפתיה או הכרת תודה לכוחות הביטחון המבטיחים בגופם ומקריבים את נפשם למען מימוש זכותה להיות חברת כנסת חופשיה עתירת זכויות וללא בדל של חובות, בירושלים בירתה של מדינת ישראל. בערב יום כיפור, לאחר תקיפתם והפיכת רכבם של צעירים ערבים שחנו את רכבם בבת ים לאחר כניסת יום כיפור ותחילת הצום, לא התבלבלה חברת הכנסת הערבייה וכתבה: "מחבלים יהודים תוקפים חמישה צעירים ערבים בבת ים".
הכותרת הזו לפחות הייתה צריכה להיכתב בעיתונות העברית, אבל העיתונות העברית, כרגיל, תמיד מנסה להשתמש במונחים רכים כשהקורבן ערבי. כך הוא יום הכיפורים במדינת הגזענית וההסתה, ההפקרות הפשיסטית הזו שאנו רואים היא התוצאה הבלתי נמנעת של ההסתה המתמשכת שמבצעים פוליטיקאים ישראלים נגדנו. שום דבר לא מפחיד אותנו ולא ישתיקו את האנטי גזענות והקולות הפשיסטיים שלנו".
כדי להמחיש לחברת הכנסת את מצבה באופן שיובן לה היטב, אציין את הפתגם השאול מהשפה הערבית ועושה דימוי בבהמה מוכרת וידועה: الجمل لا يرى حدبته. שתרגומו: "אין הגמל רואה את דבשתו". הפתגם תקף כמובן גם כשמדובר בנאקה (נקבת הגמל).
ב-1 באוקטובר פרסמה סולימאן סרטון הלל לרגל יום השנה לאירועי אוקטובר 2000 המכונים בפיה "שלהבת ירושלים ואל-אקצא". בסרטון הביעה ח"כ סולימאן את אהדתה למחבלים עת כתבה: "…תהילה ואלמוות לקדושים הצדיקים של עמנו".
לדבריה אלו קדם פוסט עם כרזה בה תמונות "השהידים", בו כתבה: "שלהבת ירושלים ואל-אקצא הינם חלק גדול מהגברת המודעות הלאומית של עמנו והיחס לזהות הפלסטינית האוניברסלית. אחר כך הם ירו בבנים שלנו. זו אותה אש שהם ממשיכים לירות מדי יום, כך שאין לנו קול ולא זיכרון קולקטיבי להתחמש בו כדי להגן על נוכחותנו במולדתנו. זו אותה אש שנורתה כדי לחנוק את כל עמנו ולהשלים את תוכניותיה של התנועה הציונית מאז הקמתה, שמטרתן לעקור את עם הארץ ממולדתו.
באוקטובר 2000 התקוממנו נגד התוקפנות והממסד הגיב בברזל ובאש, בניסיון להביא לפיצוץ שמטרתו החזרת הגלגל לאחור ודיכוי קולנו כדי לתת לגיטימציה למדיניות הפושעת נגד עמנו שנמשכת עד היום. שלהבת ירושלים ואל-אקצא קשורה קשר עמוק גם בתודעה הקולקטיבית של עמנו, כפי שאמרנו את דברינו שהם תמיד ניסו לעוות: "אנחנו חלק חי ופעיל של העם הערבי הפלסטיני שבבעלותו הארץ הזאת". ביום זה אנו זוכרים את 13 השהידים שלנו שדמם עדיין מבקש צדק ועונש לפושעים שלחצו על ההדק עד לראש הפירמידה שקיבלה את ההחלטה. תהילה ואלמוות לקדושים הצדיקים של עמנו".
למען הסר ספק חלק מ-13 "השהידים", עליהם מדברת חברת כנסת ישראל, לא שיחקו לתומם בגולות או בחמש אבנים אלא ירו והשליכו אותן על שוטרים ואזרחים כמצוין בדו"ח ועדת אור. מדובר בפורעים ערבים שהשחיתו רכוש, שסיכנו בכוונה תחילה חיים של אזרחים ישראלים ובכלל זאת את חיי כוחות הביטחון שפעלו בזירה.
הווה ידוע לחברת הכנסת הערבייה שמהומות דומות בכל אחת מהערים במדינות ערב החביבות עליה היו מסתיימות עם מאות הרוגים ופצועים. אם חלילה אין הדבר ברור דיו לחברת הכנסת התמימה- מוטב שתצא ל"מסע תענוגות" במזרח התיכון בכדי לעמוד מקרוב על מצב בני עמה, לכאורה. בפרט נדרשת תשומת ליבה הרחום והסלקטיבי למצבם של אלו הנחשבים "פלסטינים" באותן מדינות.
זאת משום היותם דחויים ומאוסים, ממוקמים בתחתית המדרג החברתי בכל מקום בו נמצאים הם במזרח התיכון, למעט במדינת היהודים בה הם נהנים מיריקה לבאר ממנה הם שותים לרוויה. כן נדרשת תשומת לבה לבני דתה הנוצרים, שנרדפים, נרצחים ומבוזים בשל אמונתם, כפי שארע בסוף השבוע בכנסייה בבית סחור הסמוכה לירושלים, כשצעיר מוסלמי הצית התקפה על הכנסייה היוונית אורתודוכסית במקום בעת החזרות של שבט הצופים לחגיגות חג המולד הקרבות.
בהקשר זה ראוי לציין את הקארמה שפקדה את הפטריארך היווני אורתודוקסי בירושלים וברשות הפלסטינית- עטאללה חנא, אזרח ישראל למען הסר ספק, לאחר שהביע זמן קצר לפני תקיפת הכנסייה תמיכה במוסלמים ובמאבקם ביהודים ככלל ובמחבלי "גוב האריות". אם לחברת הכנסת הערבייה נוצריה יש תקווה כי בפלסטין מצבה כנוצרייה ייטב- מוטב שתשאל את בני הקהילה הנוצרית של בית ג'אלה מהם כמעט לא נותר זכר ותצפה שוב ביחס המחבלים לכנסיית המולד בבית לחם במהלך "מבצע חומת מגן".
הח"כית סלימאן אינה בוחלת גם בשימוש ציני בילדים לשם הסתה כנגד מדינת ישראל וכוחות הביטחון, תוך עיוות המציאות והוצאת דברים מהקשרם. דוגמא לכך נמצאת בפוסט שפרסמה הח"כית סלימאן ב-29 בספטמבר לאחר מותו של הילד ריאן סולימאן, שהתמוטט ומת בביתו לאחר שהחיילים שהגיעו לפתח הבית בכדי לתשאל את האב על אירוע השלכת אבנים של הילדים המשיכו בדרכם.
"מה זה אומר להיות ילד בפלסטין? זה אומר שכוחות חמושים בכבדות רודפים אחריך ליד בית הספר שלך בגיל 7 וקידומך לשהיד! זה המקרה עם ילדי פלסטין, הכאב שלנו לא דומה לשום כאב והילדים שלנו נהרגים פעמיים; פעם בחייהם תחת דיכוי וחוסר צדק ופעם אחת בידי כדורי הכיבוש. הריגתו של הילד ריאן סולימאן במהלך המצוד שניהל עליו הצבא הישראלי היום בבית לחם היא הביטוי המכוער ביותר למדיניות הישראלית נגד הפלסטינים, ויש לחשוף תחילה את המדיניות והפשעים הללו.
"אם הייתה הרתעה, לא היינו רואים תעוזה כזאת בהסלמת הדיכוי והמלחמה התוקפנית נגד ילדים. אפילו אלף נאומים באו"ם לא יכולים להאיר את הדימוי של הכיבוש ופשעיו. בהקשר לאירוע ראוי לציין כי התקיים תחקיר צה"לי יסודי בו לא נמצא כל קשר בין פעילות הצבא למותו של הילד. האם חברת הכנסת הטהרנית דואגת לילדים הישראלים הנפגעים מיידויי אבנים שעה שנוסעים הם עם הוריהם לבתיהם? על כך לא נכתב פוסט ולא נאמרה מילה אחת ברורה בלי תירוצים או הצדקה.
הח"כית סלימאן לא יכולה להסתתר מאחורי אמירות נעימות לאוזניהם של יפי הנפש בראיונות בעברית או תמונות ניטראליות רשתות הישראליות המובילות. תמונותיה מ-26 בספטמבר נואמת בפני אנשיה בכנס פוליטי בנצרת לקראת מערכת הבחירות ולצד ח"כ עופר כסיף, מראות ברקע את הדגל האדום עם סמל הפטיש והמגל של רוסיה הקומוניסטית לצד תמונת מנהיגיה דאז, בסמוך תלוי על הקיר תבליט של כל שטח ארץ ישראל- כשהכוונה כפי הנראה אינה לארץ ישראל השלמה אלא לפלסטין השלמה.
לסיכום
אם זה הולך כמו ברווז, שוחה כברווז ומגעגע כברווז, אז זהו – ברווז. ח"כ עאידה תומא סלימאן יכולה להמשיך ולטעון כי היא מתנגדת לאלימות ואינה תומכת במחבלים או בטרור מכל סוג שהוא. אך האמת, פרי עטה ודבריה שלה עצמה, נמצאת כאן לפניכם לקריאה ולבחינה בעברית ובערבית.
לא צריך מגדיר לח"כים ואין צורך במומחים ופרשנים מכובדים, בכדי להבין שמקומה הטבעי של ח"כ סולימאן הינו בפרלמנט של הרשות הפלסטינית ברמאללה, או של החמאס בעזה לבחירתה, לכאורה. שהרי כפי שדואגת היא להם מכאן כאשה ערבייה, נוצרייה ולאומנית רחומה, עם ערכים נאורים וקומוניסטים (למרות שמוזר הדבר כמעה), כך יש לקוות שתזכה היא ליחס הוגן והולם שם כמיטב המסורת המקומית. ואם לא- אז לא נורא.
כנסת ישראל אינה המקום הראוי עבורה. אל לה לממשלה הבאה שתקום בעזרת השם, להיתמך על שכמותה, באם הנבחר שיעמוד בראשה רואה עצמו כמנהיג יהודי, ישראלי וציוני, בלי אבל… ובלי טריקים ושטיקים.
