בן גביר, תופעה פוליטית מעניינת, כמי שזכה ללא מעט אכזבות פוליטיות כאשר פגש את אחוז החסימה בגבולו התחתון מסתמן ככוח פוליטי שאין להמעיט בערכו והכוכב העולה של הפוליטיקה הישראלית. על פניו נראה שבן גביר עצמו שאף להגיע למקום הזה, ולמרות מאמציו הרבים להגיע לתודעה כוחו התחזק דווקא בעזרת גורמים חיצונים.
מחנה השמאל תוקף את בן גביר על בסיס קבוע, כל פוסט או ראיון עם ראשי המחנה כמעט עוסק באיש אד המונים ולא בדעותיו כפי שהם היום, כמובן שמותר לתקוף את דעותיו, אך תחילה צריך לעסוק בהם כפי שהוא מציג אותם ולא רק בתמונתו לצד רכבו של יצחק רבין ז"ל. מחנה השמאל מסרב לסלוח לו למרות שדעותיו היום מתונות יותר ממה שהיה בצעירותו, נכון בן גביר תלמידו של הרב כהנא, אך הצהיר שלא אימץ את כל תורתו, הביע חרטה על דברים שעשה בצעירותו ואף הודה ששגה כשתלה את תמונתו של ברוך גולדשטיין בסלון ביתו.
3+גם בנושאים שחרט מחנה השמאל על דגלו כמו זכויות אדם מסרבים במחנה השמאל לשמוע את דעותיו. בן גביר נשמע לא אחת כמי שמתנגד לאופן בו זכויות אדם מופרות בחקירות שב"כ למשל, דעותיו לגבי הקהילה הגאה לא קיצוניות כפי שמציירים אותו והוא התראיין על כך חדשות לבקרים ואמר שהוא רואה בכל יהודי אח ללא קשר לנטייה מינית.
לבן גביר תפיסת עולם ליברלית הרבה יותר מאיך שהוא מצטייר בתקשורת, הוא היה בין חברי הכנסת הבודדים שיצאו באופן פומבי נגד כפיית חיסונים ואף הגדיל וביקש דיון בכנסת על הצורך לחסן ילדים לנגיף הקורנה מאחר והנגיף לא פוגע בילדים, כל זאת שעה שזהבה גלאון, אבירת זכויות האדם קראה לאסוף חולי קורונה באוטובוסים למלוניות גם בכוח.
3+אז מדוע מפלגות השמאל מסרבות להקשיב לו או לראות את מעשיו העדכניים ורק זוכרות לו את עברו? התשובה פשוטה, הקיום שלו מאפשר את הקיום שלהם. מאחר והם זנחו כל אידאולוגיה תמורת כיסא בממשלה, הדרך היחידה שלהם לשמור על מעמדם הוא לזרוע פחד בקרב בוחריהם, זאת באמצעות דה-הומניזציה לבן גביר והצגתו כסכנה לדמוקרטיה, כאשר מנגד הם מקבלים בחיבוק את אחמד טיבי שמצהיר שהוא פועל נגד ממשלת ישראל במישורים בינ"ל ועם מפלגת האחים המוסלמים ששואפת לחברה פונדמנטליסטית.
מה שהם לא לקחו בחשבון זה את הכלל הפשוט שמינוס ועוד מינוס הופכים לפלוס, ובן גביר מינף את הפלוסים האלה לכוח פולטי. הזרקור התמידי על בן גביר, גרם לאנשים לשים אליו לב, להקשיב לו, והם כנראה שמעו משהו אחר ממה שכתוב בכותרות העיתון ובפושים.
3+מהצד השני, גם מחנה הימין תרם להתחזקותו של בן גביר ומפלגתו הציונות הדתית – המחנה הימני נמצא במעין פוסט טראומה משתי סיבות עיקריות, אחת הוא מעשה הבלתי נסלח של מפלגת ימינה שנעזרה בקולות הימין כדי להקים ממשלת שמאל, הבוחר הימני כבר לא מסתפק בראש ממשלה ימני, הוא רוצה ממשלה שתקדם מדיניות ימנית, הציונות הדתית מוכרת בדיוק את זה, תחושה של קול בטוח.
שנית, הצורך התמידי של ממשלות הימין לדורותיהן להיכנס לשבלונה הדמיונית של הממלכתיות ולסטנדרטים שנקבעים ע"י מגישים באולפני החדשות. בן גביר, שובר את תקרת הזכוכית של הימין ולא פוחד להגיד דברים שאולי פעם נאמרו רק בחדרי חדרים, הוא שם את האידאולוגיה שלו על השולחן, ממלכתיות לא מעניינת אותו, הוא לא רודף אחרי התקשורת כפי שהיא רודפת אחריו, הוא נעזר בה כדי למשוך אליו את הריבון.
3+ואכן, לפי הסקרים מפלגת הציונות הדתית מתחזקת על חשבון הליכוד, והמסר הוא ללא עוררין שהעם מאס בדיבורים והבטחות והוא מחפש מעשים. הציונות הדתית אכן נתפסת כמי שיכולה להשפיע על המדיניות של הממשלה הבאה ולקיים הבטחות בחירות, לפחות בסקרים. עם זאת, לתחושתי בשעת האמת בקלפי מאחורי הפרגוד יהיו לא מעט שיחזרו לבית הפוליטי שלהם.
