'שלא תדע עוד צער', זהו האיחול הנהוג להגיד לאדם אבל אשר איבד את הקרובים לו ונפשו נכאה. וכולנו יכולים לשער (וחלקנו למרבה הצער יכולים גם לזכור) כמה צער יש באובדן אהוב או אהובה, בעל או אישה, וגם בן או בת זוג. מעבר לכאב שחש אותו אדם, הרבה לא יודעים שהסבירות שהוא ימות, לא עלינו, בפרק זמן קצר יחסית לאחר שהתאלמן גבוהה מאוד.
כבר משנת 2001 חוקרים החלו לשים לב, שהשפעת ההתאלמנות על בני אדם אינה רק נפשית, אלא גם בריאותית. מחקר שערך חוקר בשם גארי לי סקר 1686 אנשים נשואים ואלמנים בני 65 ומעלה.
המסקנה הראשונה שהגיעו אליה החוקרים, הייתה שגברים נמצאים בסיכון גבוה יותר מאשר נשים. על פי סולם הדיכאון, גברים שהתאלמנו נכנסו לדיכאון עמוק הרבה יותר, והיו בעלי סיכוי גבוה יותר למות בפרק זמן קצר לאחר מות נשותיהם. הסיבה לכך על פי החוקרים הייתה שלגברים נשואים יש אושר בסיסי גבוה יותר במערכת הזוגית מלבנות זוגם. הגברים שהשתתפו במחקר, לא עסקו רבות במטלות הבית ובעיקר נהנו מתחומים חברתיים שלא קשורים לניהול משק הבית.
בנוסף, גברים ונשים נוטים להגיב באופן שונה למות בן זוג, כאשר גברים פגיעים יותר להתאלמנות. זאת, על פי תוצאות המחקר, כיוון שנשים שומרות על קשרים חברתיים חזקים יותר מחוץ לנישואים, ואילו גברים פחות. כאשר נשים מתאלמנות הן נאחזות בקשריהם מבחוץ ואילו גברים יעדיפו להתבודד עם עצמם.
הסכנה באפקט ההתאלמנות, נשקפת לאלמן או האלמנה בשלושה חודשים לאחר המוות. תהליך זה מכונה גם 'למות מלב שבור'. החוקרים קישרו זאת להפרעות נפשיות שנוצרות בעקבות התאלמנות (כמו למשל החלטות פזיזות וחסרות פשר) ומשפיעות גם על היבטים פיזיים בגוף.
במחקר משנת 2003, התבצע עוד מחקר שבחן הבדלים בין אלמנים טריים לכאלו שהמשיכו בחייהם ונישאו מחדש ודווקא נמצא שבסיכון גבוה יותר נמצאו נשים שהתאלמנו בשנה האחרונה, על אף שעדיין היו להן קשרים ועמודי תווך חברתיים להישען עליהן.
עם התקדמות המדע והפסיכולוגיה, הבינו החוקרים כי אין נתונים מדויקים באמת. כל אדם חווה את האבל שלו בצורה שונה לגמרי, אך הסיכון למות משיברון לב הוא ממשי וקיים. איך אפשר להתמודד עם זה? פשוט להיות שם בשביל האלמן או האלמנה, ולחזק אותם עד כמה שאפשר.
אהבתם את המושג ? תרצו לקרוא נוספים? אל תשכחו לעדכן בתגובות!
