הסולם במשחק לוקח את המתמודדים למעלה לעבר המשבצת הבאה, שמקדמת אותו צעד אחד נוסף בדרך אל היעד. החבל, או הנחש בגרסאות אחרות, מחזיר את המתמודד למטה, מכריח אותו לאסוף את עצמו מחדש ולהתכונן למאבק נוסף בדרך אל הניצחון. הסולם, כך על פי האמונה היהודית שעל בסיסה פותח המשחק, הוא הדרך של הצדיק לשמיים בעוד שהרשע נתקל בנחשים המשהים את עלייתו.
ישנה גם גרסה חרדית למשחק המכונה "סולם המידות", והעלייה מותנית בכך שמתוארת מצווה במשבצת והירידה בכך שמתואר חטא. במילים אחרות – הסולם הוא נושא סביבו כולנו צריכים להתאחד כדי לעלות למעלה, בעוד שנושאים אחרים במציאות שלנו מורידים את כולנו כעם למטה.
בפלונטר הנוכחי הנושא העיקר שתוקע אותנו במקום הוא החרם. אנחנו אוהבים להסביר לילדנו שחרם הוא מחוץ לתמונה, אבל כולנו כחברה מחרימים כל העת מגזר או אדם מסוים לעתים גם מבלי שנדע למה: בן גביר וסמוטריץ' מחרימים את המפלגות הערביות, וכל מי שנמצא במחנה לא ביבי מחרים את המחנה שמצדד בבנימין נתניהו. לא מדובר רק על קושי פוליטי, החרם משחית את החברה שלנו ומונע מאיתנו להגיע לממשלת אחדות, בחירות אחר בחירות, ורק מעודד את ההקצנה.
ובחזרה למשחק הנוסטלגי ההוא – בפני הפוליטיקאים יעמדו ב-2.11, רגע אחרי שיתפרסמו תוצאות הבחירות, שתי אפשרויות. לדבוק בחרמות ולהשתלשל בחבל לעבר מערכת בחירות נוספות או לטפס על הסולם שיוציא אותם ואותנו מהסבבים הבלתי נגמרים.
אם המנהיגים של המערכת הפוליטית יפקחו עיניים – הם ישכילו להבחין בסולמות, שיאפשרו להם לעלות למעלה, והם רבים. גם הפוליטיקאים שחישקו עצמם בהבטחות בחירות של חרם על צד כזה או אחר יוכלו להשתמש ביוקר המחייה, לדוגמא, כנושא שסביבו כולם צריכים להתאחד ולהתגייס תוך שכיחת הבטחות העבר לא לשבת עם זה או עם ההוא.
כך גם הנושא הביטחוני שתמיד מהווה סולם טוב ונוח לרדת מהעץ. רק ממשלה רחבה, כך יוכלו להגיד, תוכל לפתור את אותן הבעיות שמסכנות את עצם קיומנו כאן. הם יגידו – ויצדקו. ואנחנו נתמוך ונחבק, כי כך עושים למי שמבצע את המעשה הנכון.
הסולם יכול לבוא גם בדמותו של אדם מתוך המערכת הפוליטית שהוא קונצנזוס. אחד כזה הוא נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שכבר שיגר סולם משלו כשהודיע (בדלתיים סגורות כמובן) שיקרא לממשלת אחדות וביטול החרמות.
וישנם גם החיים עצמם: תוצאות הבחירות יכולות להיות אילוץ מהמציאות שיכריח את כולם לעלות על הסולם. בן גביר חזק מספיק לתת לנתניהו 61? מפלגות המרכז יוכלו להגיד שהן נקראות לדגל להגן על הדמוקרטיה. המפלגות הערביות יסכימו להצטרף לממשלת שמאל? מפלגות הימין הרך או החרדים יוכלו להתייצב ולהגיד שהן כאן כדי להגן על המדינה היהודית.
בבחירות הקרובות, יותר מתמיד, זה זמנם של המנהיגים לקחת אחריות ולעלות על הסולמות לפני שיגלו שכל שנותר להם הוא החבל שיכריח אותם לרדת למטה, ולהתחיל הכול מההתחלה. בערב הבחירות אנחנו מתכנסים למתמטיקה של הפוליטיקה והיא הקובעת. בסופו של דבר כבר הבנו שדבר מהותי לא ישתנה כאן – גם אם מחנה אחד יצליח לחצות את רף ה-61 מנדטים, הוא יעשה את זה בקושי, בממשלה צרה שלא תחזיק לאורך זמן.
כפי שזה נראה כרגע על פי הסקרים, הסיכוי הסביר יותר הוא שמחנה הימין יצמח. מה שבטוח הוא שאם מחנה השמאל יבקש להקים ממשלה נאלץ לקבל עלינו שוב שני ראשי ממשלה, קואליציה שברירית בגוש לא הומוגני. רק כשלא יהיו עוד חרמות, המספרים יוכלו להתחבר, ואפשר יהיה להקים פה סוף סוף ממשלה שתשרוד לאורך זמן.
גל בייסברג הוא יועץ אסטרטגי לבכירים ומנהל משברים
