"העיסוק ביודאיקה החל אחרי שאבי עליו השלום, אברשה רפיח (רפלנסקי) הלך לעולמו. אמא שלי, פניה, זכרה מבורך, רצתה לתרום פרוכת לזכרו, ואני ושותפתי דאז יעל שילה, שעד אז עסקה רק ברקמה אומנותית, החלטנו שאת הפרוכת הזו, לכבודו של אבא, נעשה יחד״ מספרת עדינה. על הפרוכת נרקם הפסוק "שירו לה' שיר חדש", כיוון שמבחינות רבות, מה שעדינה גת עשתה לעולם היודאיקה מטקסטיל היה באופן מסויים שיר חדש.
3+עדינה נולדה ב-1940 בצריף קטן בחדרה. באותם ימים, חדרה היתה מושבה חקלאית, מוקפת פרדסים. בת יחידה בין 3 אחים, להורים שעלו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. הבית היה ספוג מסורת, דת וציונות, ומזמורים חסידיים ושירי גאולת הארץ התנגנו בו בערבוביה. כשהיתה בת 13, עברה עדינה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ומשם עברה לגרעין הנח"ל בקיבוץ רביבים, שם פגשה את מי שהיה אבי ארבעת ילדיה, אלון גת.
3+החיים בקיבוץ היו חלוציים, רחוקים ממסורת או מאמנות, אבל הזרעים שנזרעו בילדותה נותרו נכוחים. אחרי שנולדו שני ילדיה הבכורים, עזבה המשפחה הצעירה את הקיבוץ, ובעיקר את בית הילדים, לטובת נהריה. בעיירה הקטנה הכירה עדינה את יעל שילה, אמנית טקסטיל, ומהמפגש הזה נולד מה שלימים יהיה "אפוד רקמת יד".
כידוע, חפצי אומנות לטקסים דתיים היו סממני האמנות הראשונים ביהדות, והתנ"ך מקדיש שבעה פרקים לתיאור בניית המשכן, חפצי האמנות שבו, האמן בצלאל בן אורי ועוד. ולמרות שיודאיקה היתה חלק חשוב גם בעשייה של בית הספר לאמנות בצלאל, כשעדינה הקימה את אפוד, שוק היודאיקה מטקסטיל היה רחוק ממודרני, עמוס בסימבוליקה פשוטה של לוחות ברית ואריות מוזהבים. הפסוקים המיוחדים שנבחרו היו דרך אישית להתחבר ליהדות – עבורה ועבור מאות לקוחותיה.
השמועה על היצירות המיוחדות שנרקמות בסטודיו בנהריה פשטה מהר. לא עבר זמן רב, ורוב הלקוחות שלאפוד היו ממשפחות ומקהילות יהודיות ברחבי העולם – ארה"ב, בעיקר, אבל גם ברזיל, אוסטרליה, דרום אפריקה, אירופה ועוד.
הסטודיו המשיך לעבוד במרץ גם לאחר עזיבתה של יעל.
״זו עבודה מאוד רגשית, ליצור פרוכות, חופות, מעילים לספרי תורה, למשפחות לכבוד או לזכר אהוביהן. תמיד התחלתי את התהליך ממציאת הפסוק הנכון". הפריטים כולם, נעשו בעבודת יד, ברקמה קפדנית על בדי משי, קטיפה ועוד. העיצובים המיוחדים הם חלק מחיי היום יום ומאירועים מרגשים – משפחתיים ודתיים כאחד – של מאות משפחות וקהילות יהודיות.
3+הסטודיו נסגר עם הגיעה של עדינה לגבורות. מי שזכה, ימשיך ויחתן דורות של נכדים ונינים תחת אחת החופות הייחודיות, או תמשיך ותתפלל בבית כנסת אותו מהדרת אחת מהפרוכות המרהיבות של אפוד. השיר החדש שהחלה עדינה לשיר לפני 40 שנים ממשיך להתנגן.
3+לכם ולכן אשר מכירים ומוקירים את אפוד רקמת יד ואת עדינה, כתבו כאן בתגובות להזכיר ולרענן, אפשר להעלות תמונה או מחשבה, נשמח אם תחלקו ותשתפו.
את עדינה ניתן לפגוש בביתה בנהריה, ואף לזכות לרכוש מהעבודות האחרונות הקיימות במלאי – לתיאום ביקור מראש כתבו בווטסאפ או בהודעת סמס ל 0587884155 או בכתובת אימייל [email protected]
