"בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (ראש השנה יח.). תפיסה זו של ראש השנה כיום הדין, גורמת לנו להסתכל על ראש השנה כעל יום בו כל אדם עומד למשפט לפני הקב"ה באופן פרטי. בעקבות כך, גם ההכנות הרוחניות, הרצון להתעלות וכל תהליך התשובה מקבלים צורה פרטית כמעט לחלוטין. האדם עומד מול הקב"ה, ותו לא.
כך ניתן להבין מרבים מחכמי ישראל שהסבירו שכוונת המשפט "כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון", היא שכל בני האדם עוברים לפני הקב"ה אחד אחד, כמו הכבשים שנכנסות לדיר לצורך מעשר בהמה, וכמו במדרגות של בית מרון, שם המעבר הוא צר, ואינו מאפשר לשני אנשים לעבור בו זמנית.
בחינה של דברי התורה, דברי חז"ל ונוסח התפילה שלנו, לא מאפשרים לקבל תפיסה זו. החל כבר מתקיעת השופר הראשונה, במתן תורה, משמש קול השופר לאסוף את העם. כך גם בכל מקום בתנ"ך. "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה: אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ" (יואל ב, טו-טז).
2+כך גם בתפילה. מעבר להיותה מנוסחת תמיד בלשון רבים, ובנוסף לכך שאין ליחיד להתפלל מוסף בראש השנה, לפני שיתפללו מוסף בבית הכנסת, כל ההוספות המיוחדות שאנו מוסיפים בתפילת מוסף של ראש השנה, מתייחסות לכלל ישראל. לא ליהודי פרטי: "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת", "כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ", "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם" ועוד ועוד.
באופן ברור יותר הדברים מופיעים בדברי חז"ל: "את מוצא בראש השנה הכל עומדין בדין לפני הקדוש ברוך הוא, וכל אומה ואומה אומרים אנו זכינו בדין, ויום הכיפורים בא והקב"ה מזכה את ישראל וסולח לעוונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, ועדיין אין אנו יודעים מי זכה בדין, וכיון שחג הסוכות בא, ישראל נוטלין לולוביהן, ומקלסין לצדיקו של עולם, ויודעין שישראל זוכין בדין" (מדרש תהלים קיח).
2+גם בהסבר מלכויות זכרונות ושופרות, אומרים חז"ל "אמר הקדוש ברוך הוא: … ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר" (ר"ה טז.). מלכויות נאמרות כדי שנמליך את הקב"ה עלינו, אולם מלכות אינה עניין פרטי. מלכות היא קשורה לממלכה, ואם כן היא כללית לחלוטין.
מתוך כך אין לגשת לימים הנוראים באופן פרטי, אלא כפי שמנפרשים חז"ל "כבני מרון … כחיילות של בית דוד". מלחמה אינה מתנהלת במימד הפרטי, על אף שיש לה השפעה גדולה על כל פרט. כך גם מלכות ה', כך גם התשובה.
2+הסליחות נאמרות דווקא במניין, מפני שהתשובה הנעשית באופן ציבורי, אינה פועלת לטובת אדם פרטי. אלא לטובת משהו גדול בהרבה. מלכות ה' – הקשר של הקב"ה עם המציאות. "ותגלה ותראה מלכותו עלינו" – המלכות צריכה להתגלות על עם ישראל. והתשובה, הדרך של עם ישראל לקרב ה'. מסיבה זו גם התשובה המוזכרת בתורה, היא כללית לחלוטין: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ …: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (פרשת נצבים).
תשובה שלמה, דורשת מאיתנו להשתדל ולא להשאיר אותה במימד הפרטי, אלא להרחיב אותה ככל הניתן לעם ישראל בכללותו.
