בוקר יום שלישי, טיסת לוט מנמל התעופה בן גוריון לוורשה בפולין מלאה בנוסעים חרדיים, עטויי ציציות, כשהם אוחזים במזוודת טרולי קטנה עמוסה לעייפה. היעד, אומן, והדרך לשם, רצופה כוונות טובות. הגיל לא משנה, אזהרות המסע או הבקשה של גורמי הביטחון שלא להגיע למדינה שנמצאת כמעט שנה בלחימה בכלל לא רלוונטית להם, המטרה – מקדשת את האמצעים, ואם תהיתם, הם כולם כשרים.
4+לצידי בטיסה יושב ילד בן 10 שמתרגש מהנסיעה אל קברו של נחמן מאומן, זה לא הפעם הראשונה שהוא נוסע לשם, אבל זו הפעם הראשונה בה הוא עושה את המסלול הבלתי נגמר הזה שמתחיל בנסיעה בשעת בוקר מוקדמת לפולין, משם הוא ושאר השותפים למסע ייסעו למולדובה בטיסה ואז הם ייקחו רכב ויגיעו אל היעד הנכסף.
למה בצורה הזו?
"הטיסות למולדובה כמעט ולא קיימות וגם אם יש טיסות ליעד מישראל זה קורה אחת לשבוע במקרה הטוב, לפולין או ליעדים קרובים אחרים לגבול האוקראיני יש טיסות יומיות וההגעה לשם היא קלה יותר. ולמרות מה שאתה חושב, היא גם בטוחה יותר".
הילד בן ה-10 מספר לי שהוא מצפת, "העיר הכי קדושה בישראל" ומוסיף "נסענו את כל הדרך בלילה לנמל התעופה, ונישאר באומן עד אחרי ראש השנה, זה מרגש, זה כיף, זה מאתגר וזה מיוחד". כשאני שואל אם עוד חברים שלו עושים את המסע המפרך ולא פשוט הזה, הוא עונה מייד ש"כן, זה חשוב לעשות את זה אפילו אם אין כרגע טיסות ישירות לשם וזה לא פשוט. אין דבר העומד בפני הרצון".
4+"זה המאורע הכי חשוב בשנה" אומר מייד אחד הנוסעים, "אין לנו סיבה לפחד כי יש מי ששומר עלינו" הוא מוסיף, ואני מתעקש, ובכל זאת – אזור לחימה, קרבות עקובים ופצועים והרוגים. "אז מה, יש מצווה להגיע לקברו של הצדיק ואנחנו מקיימים אותה" הוא אומר.
4+ומה לגבי אזהרת המסע? אני תוהה בקול. "עזוב אותך משטויות" הם עונים לי במקהלה, אזהרת המסע היא למי שמפחד, אנחנו לא מפחדים ולהפך, עושים את המסע הזה בשמחה, אתה יודע מה זה לחגוג את ראש השנה בקברו של הצדיק?".
ואם לא הייתה דרך גישה?
"אתה כנראה לא מכיר אותנו, אנחנו מסתדרים. גם בתקופת הקורונה שמנעו את הכניסה למדינה ידענו להגיע אל הצדיק שהתווה לנו את הדרך ואם זה תלוי בי אמשיך להגיע כל שנה ולקיים את המצווה" אומר אחד מהם והשאר – מהנהנים בחיוך מוסכם.
4+מקץ שלוש וחצי שעות אנחנו נוחתים בוורשה, נפרדים לשלום, הם ליעד הבא שלהם, אני ליעד הבא שלי ומסיימים בברכת שנה טובה. ובעיקר בטוחה. בכל זאת, אזור לחימה.
