היום לפני 83 שנים (23 באוגוסט 1939) נחתם הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם כלל שני חלקים: החלק הראשון היה חוזה כלכלי בהיקף כספי של 200 מיליון רייכסמארק. החלק השני שנחתם ב- 23 באוגוסט 1939 היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של 10 שנים, לפיו הן התחייבו שלא לתקוף זו את זו.
ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית פחות משנתיים לאחר חתימתו, עם פתיחתו של מבצע ברברוסה – הפלישה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.
אוגוסט 2022: השבוע הסתיים שלב נוסף במשא ומתן בין איראן למעצמות, במטרה למצוא מתווה מוסכם שיוביל לחזרת איראן להסכם הגרעין. במסגרת המו"מ, איראן דרשה ערבויות למקרה שבו הממשל האמריקאי יתחלף – ויחליט שוב לסגת מן ההסכם. לפי הדרישה האיראנית, במצב שכזה הם יקבלו פיצוי כספי עצום מהשותפות האחרות.
1+ההצעה שעל השולחן היא הניסוח האחרון שעליו שקדו האירופים ורוסיה, כאשר ארה"ב טרם החליטה אם היא מסכימה למתווה. אולם, בהינתן שהנציג האמריקאי הבכיר הוא רוב מאלי, האדריכל מאחורי הקלעים של ההסכם הקודם עם האיראנים, היא כנראה תסכים.
ההשוואה בין האירועים מצמררת אך נכונה. עלינו ללמוד מניסיון העבר שלא ניתן לעצור כוח רדיקלי ותוקפני רק בחיוכים, בטובות הנאה ובהסכמים הקונים שקט לזמן קצוב. אחרי הכל, טרוריסטים חותרים תמיד להשיג עוצמה, כי רק בכוח הם יבטיחו את שרידותם ועתידם. עלינו ללמוד מההיסטוריה, כי כאז כן היום, ברגע שאיראן תשיג נשק גרעיני, ההסכם יופר על ידי המשטר, אבל אז זה יהיה מאוחר מידי.
הכותב הינו מומחה ליחסים בינלאומיים, מדעי המדינה והיסטוריה, ומגיש הפודקאסט 'זהות ומדיניות'.
