אכן, על-פי התפיסה הרווחת, הנשים מקבלות מזונות מהבעלים שלהם. אלא שכיום חל שינוי בתפיסה בשל השינוי בהסדרי השהות וחלוקת הימים בין ההורים. כך שלמעשה בעקבות השינוי ישנן נשים המשלמות מזונות לגברים, או ששני הצדדים אינם משלמים מזונות כלל.
הדבר היקר לנו מכל הם ילדינו, הרבה יותר מכל רכוש או ממון שברשותנו.
לצערנו הרב אנו נתקלים במקרים רבים בהם בני זוג פותחים במלחמת חורמה אחד כלפי משנהו, כשהדרך שלהם לפגוע זה בזה היא באמצעות ניגוח בנקודת התורפה, שאצל רוב האנשים אלו הילדים.
כך בלי משים , ללא כוונת מכוון , הילדים הופכים לכלי מיקוח בין ההורים.
ישנם מקרים קלים של מאבקים על הסדרי השעות בהם כל הורה נמצא עם הילדים, לעומתם מאבקים המסלימים, שבעקבותיהם הילדים מוצאים לגמרי מהבית.
באופן טבעי קיימת בכל סכסוך תחושת חוסר ביטחון עצמי מחד ורצון לדאוג לילדים מאידך. ביחוד
שהילדים עוברים מבית לבית. אין זה משנה מי יזם את הגירושין, כל אחד מהצדדים מעוניין לדעת שהילדים מרגישים נוח בבית של ההורה השני. לכן חשוב להם לדעת מהו אורח החיים של הצד השני? איך נראה הבית שלו? האם הוא/היא במערכת זוגית ומה מצב רוחו ? האם טוב או שמא בדיכאון ?. יש אף המנסים לברר האם בן או בת הזוג שוחחו עם עו"ד שלהם.
כך מצאו הורים אלו פתרון נוח מאוד מבחינתם והפכו את הילדים לבלשים. עצם המעבר שלהם מבית לבית, מאפשר להם לספק לצד השני את האינפורמציה הרצוייה.
בדרך כלל ה'חקירות' מתחילות בשאלות מאוד טבעיות ותמימות לחלוטין כגון: האם טוב לך אצל ההורה השני ? נוח לך שם בבית? וכן הלאה. הילדים בלי לחשוב פעמיים מספקים מענה לשאלות.
בחלק מהמקרים המצב מסלים כאמור והשאלות מתחכמות. לעיתים יש בהן העברת ביקורת כלפי ההורה השני, עד כדי מתן ייעוץ לילד על האופן בו הוא צריך לנהוג עימו.
לפני הגירושין הילדים גדלו תחת אותה קורת גג במחיצת שני הוריהם, שטיפלו בהם ופעלו יחד, כדי להעניק להם את הטוב ביותר. באותם ימים לא עלה על הדעת שהורה אחד אוהב ילדיו יותר מהאחר.
עת בני זוג מתגרשים המצב כבר לא כשהיה.
בתוך מאבק הגירושין ההורים נמצאים במצב נפשי לא פשוט. בין אם זה הצד שיזם את הפרידה ובן אם זה הצד השני. הם במשבר והדבר משפיע על תפקודם הנורמטיבי. הם חשים חוסר הביטחון בהורות שלהם, חוששים שילדיהם לא ירצו לחזור אליהם, במידה שירגישו טוב יותר אצל ההורה השני.
במטרה לפצות את הילדים על הפרידה מחלום המשפחה המלוכדת, שהתפרקה בעקבות הגירושין ועל הזמן שאינם עימם, הם קונים להם מתנות ויוצאים מגידרם כדי שחלילה לא יחושו מחסור.
הילדים מזהים מיד סיטואציה זו. ישנם ילדים הנוטים לצדד באחד ההורים ולהזדהות עם הצד החזק יותר או הצד החלש יותר ולעיתים בוחרים לצדד בצד שקונה להם יותר,
הסכנה הטמונה בשיתוף הילדים באינפורמציה רבה מידי, הגורמת לילד לגבש דעה שלילית כלפי ההורה שהיה עד לפני הגירושין האדם היקר לו מכל.
מתחיל תהליך אותו אני מכנה 'פינג פונג', במהלכו הילדים הופכים להיות הסנגורים של ההורים ובאופן טבעי גורם לניתוק טוטאלי של הקשר עם ההורה שעימו מזדהים פחות,
עם הסלמת המצב, לפתע צצות תלונות על אלימות במשפחה , על אינוס ומעשים מגונים במשפחה מצד האב או האם ואפילו של בני זוג שלהם. כל זאת על מנת לנסות ולפגוע בצד שכנגד.
כעורכת דין ונוטריון לדיני משפחה , במהלך הטיפול בתיקי גירושין, אני נתקלת לא מעט במשפחות נורמטיביות לחלוטין שעד הגירושין, לאף אחד מהצדדים לא הייתה תלונה או תיק במשטרה , לא כל שכן כתב אישום.
אז הקערה מתהפכת על פיה, בגירושין הופכים ההורים לעבריינים עם תיקים במשטרה, צווי הרחקה, ילדים שלא מדברים איתם וכאב גדול.
שימוש בילדים ככלי מיקוח בתהליך גורם להסלמה ולהחרפה של היחסים בין ההורים. מחריף. כתוצאה ממנו , הילדים מוצאים מהבית.
אמנם לא מוציאים אותם מהבית בבת אחת. מדובר בהליך מקצועי וממושך הנעשה בשיתוף עם עובדי רווחה ופקידי סעד לסדרי דין , הנכנסות לעובי הקורה. בודקות את המצב בבית ומצב הילדים רגשית ופיזית. לעיתים הם ניתן לזהות אצל הילדים תופעות לא פשוטות של התדרדרות בלימודים, ניסיונות התאבדות, התדרדרות למין וסמים, נשירת שיער מאוד אינטנסיבית.
תופעות פסיכולוגיות משדרות את מצוקת הילד אינו יודע להביע תחושותיו במילים. מתבצעת התערבות של משרד הרווחה. תחילה נעשה ניסיון להרגעת הרוחות בין הצדדים, אולם במידה שהדבר לא מסתייע, לעיתים אין מן הנמנע להוציא את הילדים מהבית. במידה שלאחר מכן ההורים 'חוזרים למוטב', מאוד קשה לקבל חזרה את חזקת הילדים.
חשוב לציין ולהחריג מקרים בהם קיימת אלימות קשה.דוגמת תיק גירושין בו טיפלתי, בו האם חבטה בילדתה באלימות מאוד ברוטלית.
כאמור, המקרים הקיצוניים האמיתיים אינם מעידים על הכלל. כאשר ישנה אלימות המחייבת הרחקת הילדים מהבית, יש לפנות מיד לרשויות , לעורכי הדין המייצגים ,לרווחה, לבתי משפט , על מנת שהם יעניקו לכם כלים לפעול למען טובת הילדים. אך בשום אופן אין לבצע הליך זה באמצעות הילדים או שיתופם.
במאמר זה אנו עוסקים במקרים הנורמטיביים בהם הילדים הופכים לכלי שחמט בידי ההורים , השוכחים כי הילדים אף פעם לא היו הצד שהחליט על הגירושין. הילדים ביום בהיר אחד קיבלו את הבשורה על פרידת הוריהם. די מהר אחד ההורים יצא מהבית. לא היה להם די זמן לעכל זאת מבחינה רגשית . או אז הם מטורטרים מבית לבית. אגב, זו תופעה שכיחה בעיקר עם ההורות משותפת בה על-פי רוב אין תשלום מזונות למי מהצדדים. היום כדבר שבשגרה הילדים נמצאים מחצית מהזמן אצל האב ומחצית אצל האם.
על מנת שהמצב לא יתדרדר למקומות מאוד חשוכים, מומלץ לנקוט בצעדים הבאים;
על אף הקושי, הכעס הרב והשבר הנפשי בו מצויים. כן לעיתים ההורה השני כבר מצוי בזוגיות חדשה או מצבו הכלכלי טוב יותר, יש לנקוט באיפוק. חשוב לזכור כי לא התגרשתם מהילדים, הם עדיין של שניכם ולכן עליכם לעשות הכל ולדאוג לכך שילדיכם יגדלו באופן נורמטיבי ויהפכו לכשיגדלו לאזרחים טובים. למעשה נודה על האמת, כולנו רוצים בכך. לכן אסור לערב את הילדים בהליך הגירושין.
חשוב לשוחח עם הילדים ואם איננו יודעים כיצד, מומלץ להיעזר באיש מקצוע ולהסביר להם בצורה עדינה שההורים נפרדים זה מזה אך בשום אופן לא מהם. הבכי והטרוניות כלפי בן הזוג ממנו מתגרשים , עדיף להפנות לחברים טובים ובשום אופן לא כלפי הילדים.
ראיתי במהלך השנים מקרים רבים בהם הילדים הגיעו לאשפוז ולאנורקסיה ולסמים. הללו קרו במשפחות שהיו נורמטיביות לחלוטין לפני הגירושין.
לכן חשוב לעצור ההסלמה לפני שידרדר ואז יהיה מאוחר . אל תהפכו את הילדים לכלי מיקוח .
ניהול מאבק משפטי מבצעים רק עם עורכי דין לדיני משפחה (גירושין). בשום אופן לא על גבם של הילדים.
הכותבת: עו"ד ונוטריון ריקי אופק אבן צור , מתמחה מזה כ-20 שנה בדיני משפחה (גירושין), צוואות , ירושות, עסקאות נדל"ן ופירוק חברות
