יום ט"ו באב, בזמננו עושים ממנו מקצת יום טוב, בכך שלא אומרים בו תחנון כבכל יום, אך בשנים קדמוניות יום זה היה יום טוב גמור, והיו נוהגים בו שמחה מיוחדת מאוד.
כמה וכמה דברים משמחים קרו ביום זה בזמנים שונים, ונציין כאן אחד לאחד לפי הסדר כולל הסבר לצידו.
יום שפסקו בו מתי מדבר
כשעם ישראל האמין לדיבת המרגלים על ארץ ישראל נעשתה בכיה גדולה בעם מחוסר אמונתם בה', כעס על כך ה', וגזר עליהם שכל השותפים לבכי לא יזכו להיכנס לארץ ישראל, ובאמת, כל שנה בליל תשעה באב היו נחפרים קברים כמספר השותפים לבכי, והיו נכנסים כולם, ובבוקר היו רואים מי הם אלו שהלכו לעולמם בשנה הזו (כל שנה 15.000), וכך במשך כל השנים ששהו במדבר, בשנה האחרונה לשהייתם במדבר, נכנסו הנותרים למיתה לקבריהם וקמו בבוקר כולם חיים, חשבו שטעו בתאריך ונכנסו שוב בליל י' באב, ושוב קמו חיים, וכך כל יום עד ליום ט"ו באב שראו את הלבנה בשלמותה והבינו שאין הם טועים בתאריך אלא שה' ריחם עליהם וביטל הגזירה מאיתם.
הותר שבט בנימין
לאחר המעשה הנורא עם 'פילגש בגבעה', החליטו עם ישראל להעניש את שבט בנימין על כך, ונשבעו שלא יתנו מבנותיהם להם לנשים, אך לאחר זמן התחרטו העם על אותה החלטה כי ראו שנגרם מכך שנמחק שבט מישראל, שהרי אם לא יצאו נשים לא יהיה להם המשכיות וזרע בעולם, ולכן החכמים שבאותו זמן התירו את אותה שבועה בטענה שהיא חלה רק על דור הנשבעים וכיום לא נשארו מאותו הדור.
חיפשו את היום המתאים לעשות שמחה לכבוד כך שמצילים את שבט בנימין, הוחלט על יום ט"ו באב, ומדוע? כי ביום זה הייתה שמחה קדומה ומיוחדת שנהגה מאז שפסקו מתי המדבר, ומהי? שהבנות היו יוצאות אל הכרמים ועושות שם מחולות בצניעות ובקדושה להלל ולהודות לה' יתברך על חסדיו, ולשם שלחו את בני בנימין לבחור להם נשים.
הותרו השבטים
באותה העת שהתירו לשבט בנימין לקחת נשים משאר השבטים, התירו איסור נוסף שהיה קיים. ומהו? מימות משה רבינו ע"ה ועד אותה העת, כל בת – יורשת נחלה (שאין לו עוד אחים שיורשים את האבא אלא היא היחידה), הייתה מתחתנת רק עם אחד מבני שבטה כדי שנחלה לא תעבור משבטה לשבט אחר, אך כשהתור לבנימין לקחת נשים באותו המועד הותר להם שיקחו אפילו בת – יורשת נחלה, והובן מכך שהדבר הותר לגמרי.
יום שביטל הושע בן אלה פרוזדיות
ירבעם בן נבט הרשיע כל כך נגד בורא העולמים וקרע את מלכות ישראל מירושלים, הלך והעמיד שני עגלים אחד בדן והשני בבאר שבע והיה מביא את עם ישראל אליהם כדי שיעבדו שם עבודה זרה, אך בכל זאת היו הרבה מבני ישראל שעיניהם היו נשואות בכל זאת לבית המקדש שבירושלים, ולשם רצונם היה לעלות, מה עשה ירבעם? הושיב מחסומים ושומרים בכל הדרכים המוליכות ירושלימה, כדי שלא יעלו לשם עם ישראל ויעבדו לאלוקים וישתחוו למלך יהודה אשר בירושלים, ומחסומים אלו היו קיימים עד תקופת המלך – הושע בן אלה, שביום ט"ו באב הסיר את כל המחסומים המובילים לירושלים, ואמר – כל הרוצה לעלות לירושלים – יעלה, והייתה שם שמחה גדולה.
יום שפסקו לכרות בו עצים למערכה
כשעלו עזרא ונחמיה מבבל לארץ ישראל והיו עסוקים בבניית בית המקדש השני, היה חוסר גדול מאוד לעצים, התקופה הייתה לאחר שהאויבים היו בארץ ועשו בה כרצונם ועקרו והרסו כל חלקה טובה, רגע! מדוע בכלל צריך עצים? לצורך המערכה! הרי כדי להקריב קורבנות על גבי המזבח צריכים כמות גדולה של עצים, והיו אנשים מוסרי נפש שטרחו לכבוד ה' והגיעו ממרחקים כדי לתרום לבית המקדש עצים למערכה.
יום ט"ו באב היה היום האחרון בו עדיין ניתן לכרות עצים ולהביאם למקדש, כי העצים היו צריכים להיות יבשים ולא מתולעים, ועד ט"ו באב השמש מחממת כפי שצריך ומייבשת את הענפים ומכאן ואילך נפחת כוחה של השמש, ולכבוד אותם אנשים שהיו מביאים את העצים בחרו ביום זה לעשות בו שמחה גדולה.
הרוגי ביתר ניתנו לקבורה
ביום תשעה באב נפרצה העיר ביתר והרגו בה הרומאים כמויות בלתי נתפסות של יהודים ובמיתות אכזריות, כל גופותיהם לא ניתנו לקבורה, כי הרשע והצורר אדריאנוס הקיסר לקח אותם וגדר בגופות את כרמו באופן שמשכיבם אחד על השני בפישוט ידיים ורגליים ופשוט עשה מהם חומה, וכל זה למה? להתענג ממראה הגיבורים ההרוגים, אך לאחר זמן, הגיע שליט אחר והתיר להוביל את כל הגופות לקבורה, אותו היום – ט"ו באב היה, ונעשה סוף לביזיון קדושת המתים, באותה השעה תיקנו חכמים את הברכה הרביעית שבברכת המזון 'הטוב והמטיב', הטוב – שנעשה נס והגופות לא הסריחו, המטיב – על כך שניתנו ביום זה לקבורה.
אחים יקרים!!
לעם ישראל אין ימים רדודים וחסרי תוכן כדוגמת הגויים, הימים הטובים שלנו – עמוקים הם מבחינת תוכן, אל תהיו מושפעים ממה שממציאים לכם, לכו תמיד לבדוק מה יש מאחורי הקלעים של מה שהעולם משדר, שם בדרך כלל תמצאו את האמת האמיתית של החיים.
