אם יש אדם אחד במפלגת העבודה, או במרצ, שיודע להסביר מה ההבדל בין מפלגת העבודה למרצ, כנראה שהוא בעצמו ההבדל. הרשימה אתמול במפלגת העבודה סיימה סופית את תפקידה ודרכה ההיסטורית של מפא״י ושל המערך ושל מפלגת העבודה. לא קיבוצים, לא מושבים, לא פועלים, לא פרולטריון, לא דור המייסדים (אפילו לא דור ההמשך). מפלגת קצה אידיאולוגית עם זיקה אפסית לציונות, יהדות, ישראליות, בניין הארץ ועבודת אדמתה, או ערכיות שמשותפת לציבור ישראלי רחב.
זו רשימה שאין לה כל רצון וכל כוונה לייצר סדר יום שחורג מעבר למיקרו אזרחי ולמקרו מגדרי. ואין עם זה שום בעיה. שיהיו בריאים שם ובהצלחה. אם יש לזה ביקוש בקרב הבוחר/ת, אז שיינסו את כוחם. אבל, רק מה ההבדל בין העבודה למרצ? שמישהו יסביר לי. טוב, הנה הסבר – זה כמו ההבדל בין שני בארים בתל-אביב: יש איזה הבדל, אבל רק תל-אביבים יודעים להסביר אותו. וגם אז: רק חלק מהתל-אביבים.
1+השתלטות השמאל התל-אביבי ורוחו ולשונו ועולמו הפנימי על השמאל הישראלי יוצרת מצב מרתק, ייחודי לישראל: הפועלים, העם, שכבות הביניים ומטה נמצאות בימין הישראלי ובש״ס, ואילו השמאל הישראלי הוא נציגו של עשירון עליון שבע ומפונק, או מעמד ביניים גבוה עם מאפייני בועה תל-אביבית. רק בישראל. באמת. רק בישראל. עולם הפוך. מציאות הפוכה.
1+אם תרצו: הרשימה של מפלגת העבודה אתמול היא גט כריתות סופי שמעניק השמאל הישראלי לציבור הישראלי הרחב. מדובר במהלך הסיום של תכנית ההתנתקות של השמאל הישראלי מישראל כמדינה שמתקיימת מחוץ לתל-אביב, גיאוגרפית, פוליטית, תרבותית, אידיאולוגית ומנטלית. הלכה למעשה: מרב מיכאלי היא ראשת עיריית תל-אביב לצד חולדאי, רק עם סמכויות שונות.
