ההחלטה המערכתית של האופוזיציה לשמור על קו ממלכתי לאורך כל המבצע הייתה נבונה ונכונה, בכל היבט. ראשית, בהיבט של הסולידריות והתמיכה במאמץ המלחמתי ובאחדות השורות. כך צריך לנהוג בתקופת מלחמה/מבצע. נקודה.
שנית, בהיבט של נאה דורש-נאה מקיים – יש הרבה מאד כח בהקפדה על הכללים שאתה תובע מהזולת לשמור. כח מוסרי וערכי; כח במתמטיקה של ההשוואה ליריב; וגם כח תקשורתי ותדמיתי. אני משוכנע שהימים הללו של ההקפדה על רוח גבית לממשלה ולצה״ל עשו טוב לנתניהו ולליכוד גם בדעת הקהל.
1+וכשאני אומר ״דעת הקהל״, אני לא מדבר על המשוכנעים מבית; האתגר הוא מול אחוז מצביעים במרכז המתלבט והמזגזג, אשר השתוללות של האופוזיציה בימים האלה הייתה מחזקת את דעותיהם השליליות ומרחיקה אותם מהכרה במציאות הבסיסית למדי והיא שגם נתניהו וגם הליכוד הרבה יותר ממלכתיים ואחראיים מכפי שהם מוצגים. בוודאי בהשוואה לצד השני (והדוגמאות רבות ומוחצות). והקהל הזה חשוב. מאד.
שלישית, היא חשובה בהיבט של קביעת סטנדרטים חדשים ומתוקנים בשיח הפנימי כאן, שהגיע למחוזות מטורללים ופסיכיים, אשר אולי מוסיפים טראפיק לפייסבוק וטוויטר, אבל חותרים תחת הבריאות הנפשית של המדינה הזאת. וטוב מאד שהשכל הישר והאיפוק משלו במקום בו יש רבים שמעוניינים בהמשך התקוטטות ומריבה נעדרת תוחלת ממש, כי הם כבר לא מסוגלים לתקשר אלא באמצעות מריבה.
1+אני שב ומזכיר את טענתי: יש ערך לאמת. יש משקל לנראות של הדברים. וגם אם רק צד אחד מכבד אותם, עדיין – האפקט מצטבר והתועלת מצטרפת. ואחרי הכל, האתגר האמיתי אינו לנצח בכל וויכוח, כי אם להפסיק להתווכח על כל דבר.
וכן, אני מאלה שמסתכלים קודם על עצמם ומתקנים את הדורש תיקון, ורק אחר-כך מביטים ביריב ועושים השוואות. כי אם המדד להתנהגות הוא היריב, ואם התנהגותו היא הצדקה להתנהלות זהה לשלו, אז במה בדיוק אנחנו טובים יותר מהם?
