טרור האבנים בכבישי יהודה ושומרון חווה עליית מדרגה מדאיגה לאחרונה, לפחות בכל הקשור לסיקור התקשורתי זאת בעקבות העלאת המדועות שיוצרים המתיישבים ברשתות החברתיות עם הסיפורים מעוררי הדאגה.
אתמול היה זה דווקא צבי בן מאיר, תושב בנימין, שהעיד על המתרחש בכבישי יו"ש עם סיפור מעורר כעס: "אתמול זרקו אבן. עליי ועל הילדים", הוא מספר בעמוד הפייסבוק שלו, "היינו במכונית בדרך הביתה וזרקו עלינו אבן. במבתר אחרי נווה צוף לכיוון מערב. אבן גדולה. השמש הייתה מולנו. הילד אכל עדשים ודיבר איתי על ארטיק גומיגם והילדה בדיוק התחילה להירדם".
"הרעש היה חזק והילדים נבהלו ובכו נורא וחלון המכונית על יד הילד התנפץ כולו והמכונית מלאה זכוכיות. פחדתי שיורים אז אמרתי שיתכופפו. אחר כך חשבתי, מה הקשר להתכופף. הבנתי שמדובר באבן. אמרתי להם, הכל יהיה בסדר אני רק אסע מהר ונעצור במקום בטוח, אבל אין מקום בטוח", הוסיף.
"הם כבר יודעים את זה. כל הילדים בארץ הזו כבר יודעים את זה. אפשר הרי לדהור עם המכונית ככה מערבה עד הים התיכון ולהמשיך לצלול לתוכו כמו ספינה בדיונית ואין מקום בטוח", התייחס לקושי שחווים הנהגים בגל רחבי בארץ.
"עצרנו במפרץ על יד תחנה והתקשרתי למשטרה. היא והצבא הגיעו, בדקו ושאלו ושוב בדקו ושוב שאלו", הוא ממשיך לספר, "הילד נשרט טיפה וירד לו קצת דם והילדה עזרה לי להביא מגבונים מהמכונית. אחר כך הילדים ישבו בספסל התחנה שעל יד המפרץ כאילו הם מחכים לאוטובוס שלא יבוא לעולם והאבן פגעה בפח שתחת החלון אז לא נכנסה פנימה והילדים שאלו, אבל מי זרק. מי זרק. את האבן. ובסוף הם נרגעו אבל אבא שלהם לא נרגע".
"בערב ישבנו יחד והילד אמר שהוא לא רוצה לנסוע יותר בכביש הזה אבל הכביש הוא הדרך הביתה. הביתה של אמא והביתה של אבא. הכביש הזה הוא החוט המפותל הקשור בשלומו ושלומנו. כל פעם שתעבור שם, אמרנו לילד וגם לילדה, תזכור שלא קרה לך כלום. שלמרות האבן הרעה והאלימות והרוע והכעס והשנאה, לא קרה לך דבר. לא נגע. ותזכור שאתה בריא ושלם ואהוב ואוהב ומלא שמחה וגעגוע. ותגיד ילד, אם תרצה, מעתה ועד עולם, ברוך שעשה לי נס במקום הזה. גם אם אתה לא תאמין בניסים. או בברוך. זה לא משנה. זה המקום הזה", סיים בן מאיר.
