● עד שנות ה70 היה עמר בהארטי אדם מן השורה, עובד בנק חביב, נשוי ואב לשלושה ילדים. אלא שאז לטענתו קול פנימי אמר לו להתנתק מחיי השגרה ולעבור לחיות חיים רוחניים לגמרי, על כן הוא נטש את משפחתו ואת עבודתו והתמסר לחיים במנזר.
● בהארטי התקרב להינדואיזם ובמיוחד לאל ששמו 'שיווה', אשר לפי הדת ההינדית הוא האחראי על הרס ובריאת העולם. התחלתו במקצוע הנזירות לא עלתה יפה ופיתוייו לשוב לסורו האנושי היו חזקים מאוד. לכן הוא החליט על מעשה קיצוני שעליו לעשות גם למען רוחניותו וגם למען השלום העולמי. החלטתו הייתה להרים את היד ולא להורידה עד שהאלימות והמלחמות ייפסקו לגמרי.
● בשנתיים הראשונות הוא חווה כאבים בלתי נסבלים, וגם נראה די מוזר בעיני האחרים. אבל יחד עם הכאב שחלף מידו (יחד עם כל תחושה אחרת בה), הוא נעשה לתופעה אשר סוחפת אחריה אנשים המוכנים להצטרף למאבק.
● עיתונאים רבים ניסו להשיגו בכדי לראיין את האדם הנחוש, שלא מרפה ממחאתו למרות השנים שעברו. בראיונות הוא חוזר על משנתו ומבהיר "אני לא מבקש הרבה. למה בעצם אנו נלחמים ? למה יש כל כך הרבה שנאה ואיבה בינינו? אני רק רוצה שכל ההודים וכל העולם יחיו בשלום אחד עם השני"
● מאז עברו כמעט 50 שנה, וידו עדיין מונפת באוויר. מחאתו נעשתה לדיון נרחב בין רופאים ומומחים הדנים בשאלה מה יקרה אם ינסה להוריד את ידו. חלק טענו שהיא תישבר או שזה יסב לו כאב רב ובלתי יתואר וחלק טענו שהוא יצליח לעשות זאת אך יגרם לו משבר נפשי ורוחני. כך או כך, נראה שאת באהרטי עצמו הדיונים פחות מעניינים וידו עודנה באוויר, וכך היא תישאר עד שהשלום העולמי יושג.
