את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא במגזין החדש – לחצו כאן והזמינו אותו כעת
ד' בשבט תשכ"ב (9 בינואר 1962). על דוכן המליאה עומד יו"ר האופוזיציה המוחרם באותם ימים, מנחם בגין. הרוחות בכנסת סוערות בגלל אירוע שהיום לא היה מגיע אפילו לעמוד האחורי בעיתון: ביקור של מורה גרמני בבית ספר ישראלי. זה היה ביקור שבישראל הצעירה, שזיכרונות השואה עדיין היו בה טריים, היה רגיש במיוחד. ישראל, בקושי בת 15, עוד לא כוננה יחסים רשמיים עם גרמניה המערבית, זה קרה רק כעבור כשלוש שנים.
בגין, בלהט הנאום הידוע שלו, קורא שלא לקיים כל יחסי תרבות עם המדינה בטענה כי במנגנוניה פועלים פקידים רבים בעלי עבר נאצי. הוא טוען כי היחס המתרפס של ישראל לגרמניה יפגע בה קשות מבחינה מוסרית ומדינית. "עִם עַם זה, שמידיו כזאת הרעה אשר באה לנו, אל לו לישראל לקיים יחסי תרבות, רוח וחינוך", מכריז בגין מעל בימת הכנסת.
2+כראיה לדבריו, הוא מצטט מספרו של ויליאם שיירר, 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי', אשר יצא לאור בעברית אך שנה אחת קודם לכן. בין היתר טען שיירר כי הנאציזם היה ביטוי אותנטי של האופי הלאומי הגרמני. לטענתו, חוט מקשר אחד שזור מאבי הרפורמה בכנסייה התאולוג הגרמני מרטין לותר, בן המאה השש עשרה, שהיה אנטישמי חריף, דרך פילוסופים גרמניים מרכזיים במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, כניטשה וקאנט, ועד אדולף היטלר וגרמניה הנאצית במאה העשרים.
בגין נדרש גם לטענה שלפיה לא צריך להעניש את כל הגרמנים על מעשי הנאצים: "הכלל הגדול הוא: אין אחריות קיבוצית. אבל האם על הכלל הזה לא חל הכלל שלפיו אין כלל בלי יוצא ממנו? זהו היוצא מן הכלל: העם הגרמני".
אפיזודה לא חולפת
נדמה כי מאז בגין ושיירר זרמו מים רבים באלבה ובדנובה. לכאורה עלו יחסי ישראל–גרמניה על מסלול של נורמליות: גרמניה היא מידידותיה הטובות של ישראל בעולם ושותפה כלכלית חשובה שלה. ישראלים וגרמנים חוגגים את היחסים בתיירות משותפת, ודומה כי גרמניה אף מתמודדת עם עברה האפל במודעות מלאה. רק השנה הצהיר בעת ביקורו בישראל קנצלר גרמניה אולף שולץ: "את הרצח ההמוני של היהודים יזמה גרמניה, הוא תוכנן ובוצע על ידי גרמנים", ומשום כך, לדבריו, "כל ממשלת גרמניה נושאת באחריות קבועה לביטחון מדינת ישראל ולהגנה על חיי היהודים".
מאחר שיש לי קרובי משפחה בגרמניה נחשפתי לתרבות גרמנית מגיל צעיר. גדלתי על שהנאציזם וההתפרצות האנטישמית שבאה בעקבותיו היו מופע חד-פעמי בהיסטוריה, 'תקלה גרמנית' אי-אז בעבר הרחוק. אדולף היטלר היה אפיזודה חולפת בנופה התרבותי, ואילו באיירן מינכן וברלין המאוחדת מייצגות את גרמניה האמיתית, והן כאן כדי להישאר. התפיסה כי גרמניה שינתה את פניה, בוודאי כלפי יהודים ויהדות, הייתה בעבורי עיקר אמונה, ולראיה: יחסה החם לישראל.
מה שערער את העמדה שגדלתי עליה היה ספרה של פרופ' רבקה שכטר, 'השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי', ובעקבותיו ספרים נוספים שחוקרים את גרמניה מנקודת מבט תרבותית ותאולוגית. שכטר מראה איך כבר בתרבות הגרמנית הקדומה אפשר לראות את השורשים של ארובות אושוויץ.
אם הניתוחים התרבותיים הללו נכונים, גרמניה הנאצית לא נולדה במקרה ואינה שייכת רק לתקופה קצרה בהיסטוריה אלא תולדה של תרבות בת מאות שנים שספוגה במסרים הללו. ואם זו האמת, גרמניה אינה יכולה לשנות את פניה בשנים מספר בלי עקירה מהשורש של התרבות הרעה.
ובכן, האם גרמניה של היום היא ידידת אמת של ישראל ושינתה את דרכה או שמא זו רק המסכה שהיא עטתה על פניה? החלטנו לצאת ולברר אם הפרק האפל בתולדות העולם נמצא בהיסטוריה הרחוקה של גרמניה או שאנחנו עדיין בעיצומו.
2+גרמניה ובצלם
מכון המחקר העצמאי NGO Monitor עוקב אחר ארגונים לא ממשלתיים הפועלים בסכסוך הישראלי–ערבי, ובעיקר אחר מקורות המימון שלהם, ומפרסם מידע עליהם. במכון מנהלים מעקב מיוחד אחר ממשלות ועמותות אירופיות המשקיעות הון אנושי וכסף רב בין היתר בארגונים הפעילים בישראל. לדברי אנשי המכון, כסף גרמני ממלא תפקיד ראשי על המגרש הישראלי. הנתונים המטרידים שהארגון מספק בכל הקשור לכספה של ממשלת גרמניה המוצא את דרכו לעמותות שמאל רדיקלי בישראל אינו משאיר ספק בדבר כוונת המכוון.
ניקח לדוגמה את ארגון בצלם. נכון לשנת 2021, 79% מתקציב הארגון באים במישרין או בעקיפין מממשלות זרות. את הכסף הפדרלי הגרמני מעביר לבצלם הארגון הנוצרי Bread for the World, ונכון לשנת 2021–2022 סכומו נאמד ב-1.2 מיליון שקלים (כמעט עשירית מתקציב הארגון). הכסף הממשלתי הזה מאפשר לבצלם להוביל קמפיין המציג את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד המתנהלת "בעליונות יהודית מנהר הירדן ועד הים התיכון".
בצלם מקבלים כסף דרך ארגון כנסייתי נוצרי, וארגוני שמאל רדיקלי אחרים מקבלים כסף מקרנות גרמניות הקשורות למפלגות בגרמניה וממומנות על ידי הממשלה הפדרלית הגרמנית. איך זה עובד? הפרטים המלאים במגזין החדש של עכשיו 14 – לחצו כאן והזמינו אותו כעת .
צביעות גרמנית: "המציאות שגיליתי טפחה על פניי"
אלדד בק, שליח ישראל היום לאירופה, עיתונאי וסופר, הוא מבכירי העוסקים בסוגיית יחסי ישראל–גרמניה. בספרו 'גרמניה, אחרת' (2014) בק מפריך את הטענה כי גרמניה השקיעה מאמצים בהתמודדות עם עברה הנאצי. לדעתו, כדי להשתחרר מהדימוי הנאצי השקיעה המדינה את מרב מאמציה ביצירת תדמית חיובית בדעת הקהל העולמית שהיא אכן כזו, אך בפועל הדברים הפוכים.
"זמן קצר לפני שהגעתי לעבוד כעיתונאי ישראלי בגרמניה הייתי לחלוטין שותף למחשבה כי החברה הגרמנית השתנתה", מעיד בק. "הייתי בטוח כי כאחת הידידות החזקות שלנו ולנוכח ההיסטוריה הברורה מאליה של השואה, היחס שלה לישראל יותר מחיובי. זמן קצר אחרי שהגעתי למדינה פגש אותי דיפלומט ישראלי והסביר לי עד כמה גרמניה היא גן עדן לעיתונאים ישראלים.
"מהר מאוד המציאות שגיליתי טפחה על פניי. יתרה מזאת, מרגע שהתחלתי לתאר את המציאות כפי שהיא, הדברים הפריעו למערך יחסי הציבור הגרמני בישראל, והתחלתי להרגיש את הצביעות הגרמנית על בשרי".
את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא במגזין החדש – לחצו כאן והזמינו אותו כעת
