בית המשפט העליון פסק השבוע נגד החלטת בית החולים לניאדו שלא לאפשר טיפולי הפריה חוץ גופית לנשים שאינן נשואות מטעמים הלכתיים. בנימוק השופטים נכתב כי "מניעת הטיפול היא מפלה ופוגענית". פסיקת בית המשפט מהווה נדבך נוסף בשרשרת הכיבושים החילונית, בדרכה הנכספת להפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה.
הנימוק המשפטי כלל לא מעניין את בית המשפט העליון. כך לדוגמה, העובדה שבריכת השחייה העירונית במועצת קריית ארבע סגורה מזה מספר שנים עקב חוסר הסכמה לפתיחת הבריכה לשחייה מעורבת. מנגד, כשבריכת השחייה העירונית ברהט שומרת על הפרדה, אין פוצה פה ומצפצף. להיפך, דווקא במקרה דנן מן הראוי לציין לשבח את עמידתם האיתנה של אזרחי המדינה הערביים על זכויותיהם הדתיות, ואת מערכת המשפט על התנהלות פלורליסטית, מכבדת ומכילה כלפי קבוצות מיעוט בחברה.
במקרה שלנו, חופש העיסוק של הרופאים והאחיות, זכותם על גופם וגם חופש הדת, שאמורים להיות אבני יסוד במדינה דמוקרטית – לא מאפשרים להם להתחמק ממשהו שאינם רוצים לעשות ממניעים דתיים. ההתעקשות מצד המטופלים, כמו מצד בג"ץ, כי בית חולים שהוקם על ידי אנשים יראי שמים, יקיים טיפולים המנוגדים להשקפת עולמם המייסדים, כמוהו כנעיצת מסמר בעיניו של הציבור שומרי המצוות והמסורת. כאמור, אין מדובר כאן בטיפולים רפואיים מצילי חיים חלילה, או בריפוי מחלות קשות. מדובר בטיפול אלקטיבי לחלוטין שניתן לבצע במוסדות רפואיים אחרים.
מעניין, לדוגמה, מה היה קורה אם תנועת "אם תרצו", הייתה מבקש לפרסם ב"הארץ". מסתבר שזה קרה, והסירוב של עיתון הארץ לפרסם עבר בקול דממה דקה; טענותיי אינן מופנות לבעלי העיתון שנקטו באקט מפלה במותאם לתפישת עולמם, אלא כלפי מְגַמָּתִיּוּתו של בג"ץ שפסיקותיו בנושאי זכויות הפרט והאזרח נקבעות על פי תפישות העולם והערכים ההולמים את הרכב יושביו.
בדומה לכך, ההפרדה הגזענית בכניסה להר הבית בין יהודים לגויים, מבחינת שעות הכניסה, הפגנת סממנים דתיים, זמני השהות והבידוק הבטחוני – אינה מטרידה כלל את מערכת המשפט. אין פה כל אפליה פוגענית ואסורה. כדברי בית המשפט העליון: יש רגישות, שבשמה יש לבדוק היטב רק את היהודים, מפני שהפוטנציאל לפיגוע שיבוא מהם, גבוה עשרות מונים.
כל זה עוד לפני שהתייחסנו לעצם העניין, ולא רק במישור ההלכתי. במישור האנושי: זה לא מוסרי להביא ילד לעולם מלכתחילה, כאשר נשללת ממנו דמות של אב. דמות האב היא חיונית להתפתחות של הילד ושל הנער. אין ויכוח על כך. ואם אמנם יש מצבים בהם מכורח המציאות, נוצר מצב שילדים גדלים ללא דמות אב, אין זה אומר שיש ליצור מציאות פגומה מלכתחילה.
הקביעה לפיה נשים שאינן נשואות יכולות לדרוש טיפולי הפריה, היא פגיעה נוספת במוסד המשפחה. פגיעה מאד מחושבת, למי שמבין שמוסד המשפחה הוא זה שבונה את הלאומיות, כפי שהאריך הרב קוק להסביר. בעשרות השנים האחרונות, בד בד עם ירידת ערך המשפחה, ירדה קרנה של הלאומיות. עד שבימינו כמעט כל גילוי של לאומיות מסווג כגזענות.
בימים אלו פסוקי הנביא בהפטרת שבת חזון רלוונטיים מתמיד, לצערנו: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: … שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".
ונקווה ונתפלל ונפעל בע"ה, שהפסוק הבא יתקיים בנו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".
הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני אור וישועה בחיפה
