נתחיל בכמה הנחות יסוד:
הנחת יסוד 1: כבן לציבור הדתי לאומי, גם אני משתדל לאהוב כל יהודי.
הנחת יסוד 2: כבן לציבור שגדל על תורת הרב קוק, גם אני משתדל להסתכל בעין טובה, לראות את הטוב במציאות, ולייחס כוונות טובות לחולקים עליי (כל עוד לא הוכח אחרת).
הנחת יסוד 3: המגרש הפוליטי הוא המגרש שבו השחקנים השונים מנסים ליישם את הערכים שלהם בציבוריות באופן מעשי. לכן במגרש הזה הכוונות פחות מעניינות אותי. יש אנשים שהכוונות שלהם טובות, אבל בפועל הם משתפים פעולה ותומכים במעשים הרסניים.
3+על בסיס ההקדמות האלו, ננסה להתייחס לשאלה שבה פתחנו. אין זה סוד שבתוך כל אלו המגדירים עצמם "ציונות דתית", יש כמה וכמה גוונים. בעבר, בהובלת בנט ואישים נוספים, נעשה ניסיון להתעלם מהמחלוקות בנושא דת ומדינה, ולהתכנס סביב נושאים ימניים שבהם יש הסכמה. "להחליק" את ההבדלים, "להתרכז במשותף", ולרוץ ברשימה אחת במטרה להגדיל את האלקטורט של המפלגה. עם השנים התברר שהשיטה הזו נדונה לכישלון, לפחות לשיטת רבים מהציבור הדתי לאומי.
למה? כי התברר שהנציגים הפוליטיים של החלקים השונים בציונות הדתית פועלים בדרכים שונות ולעיתים אף הפוכות. אלו שסוברים שהדברים החשובים ביותר הם הזהות היהודית, הלאומיות, ההתיישבות, וכדומה – פועלים בכיוון מסוים, ואילו אלה המגדירים את עצמם כליברלים – פועלים בכיוונים אחרים.
3+בשנה האחרונה, בעקבות התפלגות "ימינה", העסק אפילו החריף. אותם פוליטיקאים ששיתפו פעולה בענייני דת ומדינה עם גורמי שמאל באו מתוך מטרה לתקן אך בפועל החמירו את המצב. מתן כהנא, כדמות מייצגת את הגישה הליברלית יותר (שהיה היד הארוכה של ארגונים כמו "צוהר", "בית הלל" ו"נאמני תורה ועבודה") שיתף פעולה עם לפיד, ליברמן ומרצ כדי לקדם חוקים וערכים הפוכים בתכלית מהערכים שאותם ניסו לקדם ח"כים כדוגמת בצלאל סמוטריץ' ואבי מעוז.
בנושאי דת ומדינה – הם שיתפו פעולה עם גלעד קריב (הרפורמי), יוליה מלינובסקי ושאר חבריהם ברפורמת הגיור, רפורמת הכשרות, מתווה הכותל הרפורמי ועוד. אבל שיתוף הפעולה אינו רק בנושאים אלו, אלא אפילו ביחס לנושאים לאומיים, ביטחוניים ו'ימניים' – נוצר מצב שבו הם פועלים בשיתוף פעולה עם השמאל כך שבלי משים הם משרתים את אג'נדות השמאל.
3+ושוב, אני לא נכנס לשאלת הכוונות שלהם. בפועל, במבחן התוצאה, החיבור הפוליטי בקואליציה הנוכחית הביא להצבעה בעד ממשלה עם השמאל הקיצוני והערבים; הצבעה בעד חוק החשמל ומסירת הנגב לבדואים; הצבעה נגד ההתיישבות הצעירה; הצבעה בעד תקציבים אדירים לתנועה האיסלאמית; תמיכה בממשלה שמתנכלת לחומש, שחוסמת כל רפורמה במערכת המשפט, שמבטלת נטיעות של קק"ל בנגב ועוד.
אם כן, מה שצריך זה בסך הכול ללמוד מההיסטוריה. מה שנקרא "מדע אמפירי". הרי אם כבר היה ניסוי, והוא נכשל – צריך ללמוד ממנו, ולא לחזור על אותן טעויות. ידע הציבור ולא יהיה תמים: הדרך הליברלית שמנסה להיות המקף המחבר מובילה לחיבור של שמאל וערבים. ואם לשם צועדות אותן מפלגות, שאינן מרגישות מחויבות למחנה האמוני, הרי שבאופן מעשי הצבעה למפלגות אלו פירושה המלכה של השמאל, ולכן נאחל להם בהצלחה ו"ניפרד כידידים".
3+אל דאגה: יש להם מספיק למי להצביע – לא חסרים נציגים כאלו בכמה מפלגות. אלעזר שטרן משה טור פז ביש עתיד, חילי טרופר בכחול לבן, מתן כהנא ממפלגת ימינה, יועז הנדל ועוד. ואם יהיה להם צורך – הם יכולים גם להקים עוד מפלגה שתפעל בדרך שבה הם מאמינים בנושאי דת ומדינה, אבל להכניס תחת אלונקה אחת נציגים שבנושאים הכי מהותיים כיום מושכים לכיוונים מנוגדים, זה לדעתי לא בא בחשבון (אפשר היה להחליט שבשם האחדות המפלגה לא תנקוט עמדה בשום נושא מהותי מלבד "ערך האחדות" המופשט שיופיע ללא תוכן מסוים, אבל בכך המפלגה מאבדת את ערכה).
לעומת זאת, אם הדגלים ה'דתי' וה'לאומי' יורמו גבוה בלי להתנצל, ע"י רשימה מגוונת מבחינת סדרי העדיפויות אך לא בעלת 'ניגוד אידאלים', אני שם. ויש כבר ניסוי שהצליח: המפלגה הדתית לאומית שפעלה בכנסת הנוכחית בחיבור של סמוטריץ', נועם ועוצמה יהודית. חיבור מסביב לדרכם של הרב קוק, הרב ריינס, הרב מוהליבר, חיבור מסביב לתורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, הוא החיבור שהציבור צמא אליו.
ובעז"ה נעשה ונצליח!
