לא, לא אכתוב על הביקור של ביידן. גם לא על המצב הפוליטי, בטח לא על הבחירות, וזה ממש לא משנה למי אצביע ולמי אתם תתנו את קולכם. הסיבה הראשונה: יש מספיק מלומדים ודעתנים שישרבבו את הגיגיהם בעניים באינספור פלטפורמות. והסיבה השנייה: כמה אפשר לעסוק בדברים שלמעשה הכי פחות משמעותיים בחיי היום יום שלנו?
בשנה האחרונה סל הקניות בישראל זינק בצורה דרקונית, כזו שלא זכורה מימים עברו. החד פעמי, השתייה מתוקה, הדלק, החשמל, הארנונה, הדיור, המשכנתא, חומרי הגלם ועכשיו גם הלחם. אין ספק שמדובר בהוצאה גדולה בהרבה לכל משפחה בישראל באשר היא. תחשבו לעצמכם שגם ככה לפני שנה ושנתיים אזרחים רבים במדינת ישראל נלחמו לחיות ולהביא אוכל הביתה, אז מה קורה עכשיו כשהמחירים בכל הענפים זינקו בצורה משמעותית?
משפחות רבות צונחות למינוסים עמוקים, נוטלות הלוואות מבנקים, כמ"חים ואפילו ממקורות מפוקפקים, והכל כדי לסגור את החודש הלחוץ. מי בכלל מדבר על בילויים ומותרות. אם פעם היו נלחמים כדי לקנות דירה, היום משפחות נלחמות כדי לשרוד את החודש. ואז אתה פותח את העיתונים, האתרים וערוצי החדשות ומגלה שהשיח הוא בכלל על הלחיצות ידיים של ביידן, על הקמפיינים של הליכוד ויש עתיד, על איזה מועמד שנמצא כרגע על הגדר ושוקל אם להיכנס לחיים הפוליטיים וכן כהנה וכהנה.
ואני שואל, האם אלו הנושאים שאמורים להיות מונחים בראש סדר העדיפויות של עורכי החדשות בישראל? הרי בסופו של דבר, ואם נהיה כנים, החיים של אף בנאדם בישראל לא באמת יישתנו מכל הדיונים הללו, וגם אם כן, זה בטח לא בצורה משמעותית, בטח ובטח לא באופן יומיומי. לעומת זאת, יוקר המחיה זהו נושא שכמעט כל אזרח במדינת ישראל מתמודד איתו על בסיס יומי.
אנשים נאנקים תחת העול הכלכלי ולא יודעים איך לגמור את היום. וכל שבוע משהו נוסף מתייקר. לאן נגיע? עד מתי נמשיך להאשים את המלחמה באוקראינה ביוקר המחיה בישראל? מה עם הורדת מיסים? מה עם תוכניות חירום? איפה כל גאוני הכלכלה נעלמו כשבאמת צריך אותם?
פעם אילן גילאון ז"ל אמר, "פוליטיקאי צריך לקבל החלטות כאילו הוא זקן חלש ועני, ולא צעיר חזק ועשיר". אמר וצדק. הלוואי שנדע לדבר על הדברים החשובים באמת. על החיים עצמם.
