ארבעה אנשים גרו בארץ עוץ. הם עיצבו לעצמם מקום חלומי, ממש דומה לכוכב המאדים. הראשון פתח מסעדה, ותלה שלט "מסעדת הטעמים הבלתי נגמרים". אנשים רבים צבאו על פתח המסעדה, וכל אחד נכנס לסעודה בתורו. כל סועד בחר לעצמו מנה בשם אקזוטי אחר והמתין בדריכות. כעבור חצי שעה, הגיעו מלצרים עם מגשים ועליהם כלים שונים. אך ראו זה פלא: כל הכלים היו ריקים! לתדהמתם של הסועדים, הסביר להם בעל המסעדה שמסעדתו פיתחה שיטה חדשה. זוהי מסעדה שאינה מצטמצמת בטעם ספציפי. כל סועד ידמיין לעצמו את האוויר שבצלחת בטעמים האהובים עליו.
השניים האחרים פתחו חנות ממתקים. מדפי החנות היו עמוסים לעייפה מכל סוגי הממתקים האפשריים. כל בוקר קמו השניים לעבודה, הביאו בכליהם משחק 'רולטה' והתיישבו לשחק. היום עבר במהירות, ולקראת סגירת החנות הם גילו שמישהו רוקן להם ללא ידיעתם את כל המדפים וברח. כל הסחורה נעלמה! הם מיד התקשרו לספקים והזמינו סחורה נוספת ליום המחרת. כך עבר יום אחר יום, עד תום שנה שלמה. את השנה הם סיכמו בהצלחה מרובה. אמנם המאזן הכלכלי היה שלילי בהחלט, אך השנה עברה מהר ואף אחד לא הפריע להם לשחק.
האיש הרביעי בארץ עוץ פתח קבוצת כדורגל. הוא לא קרא לה 'הפועל', 'מכבי' או 'בית"ר', כי למה לריב כל היום? הוא קרא לה "קבוצת הכדורגלנים". הוא גייס לשורותיה מכל הקבוצות כולן, אלו שבעד ואלו שכנגד, אלו בעטו בכדור לכיוון השער ואלו החזירו מהשער למרכז, אלו הכניסו גול לקבוצה השנייה ואלו הכניסו לעצמם. העיקר שכולם היו מרוצים והקבוצה באה על מקומה בשלום.
ודאי ניחשתם מיהם הארבעה. הראשון, בעל המסעדה, שמו מר מתן כהנא, שהחליף את 'הימין החדש', 'ימינה' ועוד שמות שכבר שכחנו, בנרטיב "ממלכתיות". נפתלי בנט אמר: "ממשלת ימין צרה היא אסון", ומר כהנא אימץ את דבריו. זהו אסון בעיניו לדבר על לאומיות, עם ישראל או ארץ ישראל; יהודים לעומת גויים; יהדות לעומת נצרות ואיסלאם; אורתודוכסיה לעומת רפורמה ורפורמים. הממלכתיות מסוגלת להכיל בקירבה את כולם בשלום ובכבוד. אין יותר זהויות, אידיאלים וערכים. מי שערכי – הוא צר, קיצוני ומסוכן. רק ה"ממלכתי" הוא הטוב והצודק.
השניים, בעלי חנות הממתקים, הינם ראש הממשלה החלופי מר נפתלי בנט, ושר הבריאות מר ניצן הורביץ, שהעניקו בשבוע שעבר זה לזה טפיחות שכם הדדיות. שר הבריאות, שאמור להיות אחראי על בריאותנו, נתן לנפתלי בנט מגן הוקרה על הצלחתו במאבק בקורונה. הנרטיב החדש מהו "ניצחון" על הקורונה מספר שהמטרה הייתה לא לתת לקורונה לשבש את הכלכלה ומערכת החינוך, לא לתת לה לשנות את מסלול חיינו והנאותיהם. אמנם מתו כ4200 איש, אך למדנו "להכיל" את המתים. ביני וביניכם, מה הם 4200 איש מתוך מיליוני בני אדם?! זה הרי אפילו לא פרומיל! הנרטיב החדש מאפשר להם לאטום את העיניים והאוזניים מ4200 משפחות שחרב עליהן עולמן. העיקר שהם הצליחו. הניתוח הצליח – לא נורא שהחולה מת. "לא מתים מזה".
האדם הרביעי בארץ עוץ, הינו כמובן ראש ממשלתנו הזמני מר יאיר לפיד. ביומו הראשון הלך לביקור ב'יד ושם' – לא בכותל המערבי. הוא מדבר על ישראלים, לא על יהודים. במדינת הישראלים ובממשלתם יכולים לשבת יחד אלו שרוצים לבנותה ואלו שרוצים להורסה. "הנופלים בקרב" החדשים אלו בדואים שמתו מדום לב אחר מאבק עם אחיהם, וכבר לא חיילי צה"ל שחירפו נפשם על קידוש השם. כבר אין בעולם אנטישמיות נגד יהודים, יש רק שנאת זרים בכל מקום על הגלובוס. זהו, תתרגלו – אין יותר אמת ושקר, ערכי ולא ערכי, שורשי, מסורתי, אמוני ויהודי. יש נרטיבים שמומצאים חדשים לבקרים לפי הצרכים הפוליטיים, התקשורתיים והתרבותיים. הכול חלול, הכול שטוח, הכול אוויר. העיקר שננהיג את מדינת ישראל לחוף הנרטיבים הבטוח. שם אף אחד לא יפריע לנו, שהרי כל אחד והנרטיב-הסיפור שלו.
יום בהיר אחד חזרו לארץ עוץ שני דיירים ותיקים. הם החליט להקים להקה שקטה וסולידית שתנגן לאנשי ארץ עוץ. אך בשונה משאר הלהקות, היא לא תנגן מוזיקה מסוימת האהובה על קבוצות מסוימות. היא תהיה להקה מרכזית שאין לה סגנון משלה. בהופעת הבכורה שלהם, האולם היה כמעט ריק, משום שכל אחד מהקהל הלך לשמוע את המוזיקה האהובה עליו. שוב ניחשתם, השניים הם בני גנץ וגדעון סער.
כ-60 מנדטים מכלל עמנו האהוב היושב בציון, הם מבחינתם אנשי שוליים ומיעוט קיצוני. כך הם הסבירו לנו עם השקת המפלגה. אותם 60 מנדטים מחזיקים בערכים של פעם: אומה, יהדות, אמונה, תורה ומצוות, חסד ועוד. כנראה שזה קיצוני מדי.
הם בישרו לנו על מפלגת מרכז העומדת לשרת את רוב העם הכמותי והאיכותי. כדאי לשים לב ל'הנדסת התודעה' ועולם ה'נרטיבים' – מר גנץ עם מספר מנדטים חד ספרתי וגדעון סער שמתנדנד סביב אחוז החסימה הם המרכז, ורוב העם הוא השוליים הקיצוניים שאסור להתחשב בהם.
חשבתי לעצמי בחודשים האחרונים, מה כל כך מפריע לנו בחבורה הנלוזה שניהלה ומנהלת את מדינתנו? שמאל לעומת ימין? רפורמה לעומת יהדות? נדמה לי שתרבות הנרטיב היא שמפריעה. חבורה שלמה של יהודים שאימצה לעצמה את השיטה הפלסטינאית והפוסט מודרנית. אין יותר ערכים, אין שורשים, אין דרך ואין מהות: רק "נרטיבים".
די, מספיק. צאו מחיינו, לכו לארץ הנרטיבים, ותהיו "אופוזיציה" לעולם הערכי האמיתי שלנו, של הרוב השורשי, המסורתי והמאמין.
אנו מאמינים בעם הנצח, עם הסגולה שיוצא ממצרים ויש לו שליחות וייעוד.
אנו מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ.
אנו מאמינים בא"י השלמה ובהתיישבות ובריבונות עליה.
אנו מאמינים בטוב, בחסד וערבות הדדית, ולא באכזריות ובניסיון לשנות לאנשים את האמונה.
אנו מאמינים ברבנים וברבנות הראשית.
אנו מאמינים בדרכה של הציונות הדתית המסורתית.
אנו מאמינים במשפחה, בלידת ילדים ובטבע הבריא.
בבחירות הקרובות נבחר לא רק בין ימין ושמאל, יהדות או רפורמה, אלא בין מדינה, עם, ארץ ותורה אמיתית, לבין נרטיבים מצוצים מהדמיון השורר על המאדים או בארץ עוץ.
כותב הטור, הרב יעקב דביר, מצפה רמון.
