חוק מימון מפלגות, תשל״ג–1973 הוא חוק המסדיר בעיקרו את מקורות המימון של המפלגות המיוצגות בכנסת. החוק, שחוקק בשנת 1973, מעניק למפלגות מתקציב המדינה מימון שוטף ומימון מיוחד לקראת בחירות לכנסת וקובע מגבלות על קבלת תרומות על ידי המפלגות. מימון המפלגות נקבע לפי מספר חברי הכנסת שיש לכל מפלגה.
גובה המימון לכל מפלגה הניתן על ידי המדינה לפעילות שוטפת תלוי במספר חברי הכנסת שיש למפלגה בכנסת. המימון לבחירות תלוי במספר חברי הכנסת בכנסת היוצאת ובכנסת החדשה. כספי המימון משולמים מאוצר המדינה באמצעות יושב ראש הכנסת, לחשבון בנקאי של כל סיעה. הבסיס לחישוב סכום המימון נקבע בעיקרו לפי יחידת מימון, אחת לכל חבר כנסת. (בשנת 2015 סכום יחידת המימון היה 1.375 מיליון ש"ח).
רגע לפני התפזרות הכנסת הנוכחית סיכמו הקואליציה והאופוזיציה להגדיל את יחידת מימון הבחירות לכנסת ה-25. יחידת המימון שעומדת כיום על 1.384 מיליון שקלים לחבר כנסת, תוגדל ל-1.66 מיליון שקלים. המשמעות היא תוספת של כרבע מיליון שקלים לכל חבר כנסת, ותוספת כוללת של 35 מיליון שקלים. הסיבה להגדלת המימון היא חובות של 155 מיליון שקלים של המפלגות, בשל ארבע מערכות הבחירות האחרונות.
מבקר המדינה מקבל את חשבונותיהן והדוחות הכספיים המבוקרים של המפלגות ובודק אם הוצאות המפלגות היו בגבולות הסכום המרבי שנקבע בחוק, כאשר דו"ח מבקר המדינה אינו חיובי ומצביע על חריגות – מוטלות על המפלגות, על-פי המלצת מבקר המדינה ליושב ראש הכנסת, סנקציות כספיות.
