בסוף השבוע פורסמה רשימת הישגי לפיד כראש ממשלה בן שבוע. אז ככה: הוא נשא נאום לאומה, ניהל ישיבת ממשלה בת 25 דקות, ואכל בפה סגור. מרשים. אה, ולפיד גם נאם בבה"ד 1. מעטים הנאומים והנואמים, שבאמת מתעלים לכדי השראה מהדהדת. לא כולם לינקולן בגטיסברג, או צ'רצ'יל של דם יזע ודמעות בפרלמנט הבריטי. 2 רוב הנאומים הם אוסף של קלישאות חבוטות.
א-ב-ל, לפעמים מזדמנת לאדם אבחנה יקרת ערך בזכות נאום, כמו לדוגמה ביום חמישי האחרון. על הבימה בבה"ד 1, בסיום קורס קציני השדה, עמדו שני מנהיגים ישראלים. מצד אחד, גבר קרוב ל-60, ראש ממשלת ישראל, מר יאיר לפיד, עם טקסט בסגנון הנזיר שהזיזו לו את הפנקוטה. ומצד שני, גבר צעיר בן 20 בסה"כ, צוער טרי בשם עמרי אקשלמה מסיירת גולני, שנבחר לשאת את דבר הצוערים והוכיח שאכן תדע, כל אם עבריה, שגורל בניה נתון בידי מפקדים הראויים לכך. ראוי באבוה.
המונולוג של אראל
וכעת לנאומים עצמם. לפיד בנאומו אמר: "נהוג בנאומים כאלה לומר שאדם הוא תבנית נוף הולדתו. זה משיר יפה של טשרניחובסקי, אבל זה לא נכון…". צודק. זה באמת לא נכון. כפי שקופרניקוס לא היה חכם יווני, כך טשרניחובסקי לא אמר "האדם הוא תבנית נוף הולדתו" אלא "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".
יאיר, תפנים. מראש ממשלת ישראל מצופה לדייק כשהוא מצטט משורר כמו טשרניחובסקי. אתה כבר לא פובליציסט שיכול להרשות לעצמו רשלנות וחוסר עומק.
אגב, אם לפיד היה מקשיב לנאומו של עמרי רבע שעה לפני כן, הוא היה חוסך לעצמו את הפאול העצמי – "משפחות יקרות בדרככם לטריבונות, עברתם למול כיתוב על הקיר, הנושא את אמרתו של טשרניחובסקי – האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" כך אמר.
אבל מה שיותר מטריד זה ההקשר של המשפט – בוא נשמע מדוע האדם אינו תבנית נוף הולדתו לפי לפיד – "את התבנית שלכם אתם יצרתם בעצמכם. יצרתם אותה כשהתגייסתם, כשבחרת להיות המצטיינים במחלקה או בפלוגה, יצרתם אותה בחודשים האחרונים כאן בקורס" כך הסביר לפיד בנאומו.
במילים אחרות, צוערים יקרים, הסיבה שבחרתם להצטיין בבה"ד 1, לא נובעת מהחינוך שההורים שלכם העניקו לכם בבית, או מהערכים שספגתם בבית ספר או בתנועת הנוער, אלא מהבחירות שלכם. ומאין נובעות הבחירות שלכם? מהעקרונות שלכם!
2+ומהם העקרונות שלכם? נו זה קל, לפיד הסביר זאת בהזדמנות אחרת – "אף אחד לא יזכור את אלה שעשו את מה שכולם עושים, יזכרו אותנו כי אנחנו מאמינים במשהו. כי העקרונות שלנו הם לא נכונים לשעתם, הם רק נכונים" כך אמר.
יכול להיות שזה רק בגלל שאני ביביסט בבון, אבל אין לי מושג מה האיש אמר עכשיו. מדובר בג'יבריש פוסט מודרני חסר פשר. כמו ניסיון לייצר פרשנות רש"י על הטלטאביז.
אגב, אם מישהו לא הפנים עד הסוף, שלחינוך בבית אין זיקה לבחירות של הילדים שלנו, לפיד חוזר ומדגיש זאת גם בסוף נאומו – "לסיום אני רוצה להגיד מילה להורים. נהוג בטקסים כאלו להגיד שהכל בזכותכם, לא הפעם. הם עשו את זה בעצמם. אתם רק חינכתם אותם, וגידלת אותם והפכתם אותם לצעירים המופלאים שמסוגלים לעשות את זה בעצמם" כך אמר לפיד.
כלומר, חוץ מבניית האישיות של הילדים, ההורים לא עושים כלום. יאנוש קורצ'אק למתקדמים. מצד שני, צריך לזכור שלפיד הוא נציג ישראל הפרוגרסיבית, שמקטינה את אימא ואבא ל"הורה 1" ו "הורה 2", ולכן זה לא ממש מפתיע.
הצוער עמרי אלשקמה, בוגר סיירת גולני, לעומת זאת, יודע היטב מה מקור הבחירות שלו, ומאין הן נובעות – "המשפט הזה משקף היטב את העובדה שאלמלא החינוך מבית שקיבלנו מכם, אנשי שלומנו, לא יכולנו לגייס את הכוחות הנדרשים כדי להגיע למעמד הזה. התודות והפרחים והכפיים – לכם".
2+בנאומו, ראש ממשלת המעבר, ממשיך ושואב אותנו לתוך עולמו הפנימי – אל המקום שבו כוח הכבידה הופך לחור שחור, שקורס לתוך עצמו: "אם אתם פה, זה אומר שהייתם הטובים ביותר ביחס לעצמכם. שאתם הגרסה הטובה ביותר של עצמכם שיכולתם להיות. והכי חשוב, הגרסה הטובה ביותר של עצמכם היא זאת שאומרת – עוד לא הגעתי לגרסה הטובה ביותר שלי".
די מדהים. לפיד מדבר לצוערים בבה"ד 1, כאילו הוא קואצ'ר בסדנא של בוגרי קולג', ולא מנהיג מדינה מוקפת אויבים, המפקד העליון של צבא היהודים, שאמור לתת דוגמא אישית, והשראה לפקודיו לנצח במלחמה.
בניגוד לו, סג"מ עמרי לא מהסס לומר בדיוק למה מצפים מהקצינים הקרביים: "אומרים שזמנים קשים בונים אנשים חזקים, אנשים חזקים מביאים זמנים טובים, זמנים טובים בונים אנשים חלשים, ואנשים חלשים מביאים זמנים קשים. כשניסיתי למקם אותנו בציר המעגלי הזה, חשתי מוטרד.
"בשנים האחרונות, ניכר כי הלוחמים נעטפים במצר גפן על ידי הציבור. אני קורא לכם כאן מהבמה הזאת, משפחות יקרות – הסירו את האיתרוג, החליפו את חיבוק הדוב בטפיחה על השכם. אל מול צווחות נסראללה וקריאות "חייבר חייבר יא יאהוד", עלינו להתחספס, עלינו להיות מפקדים תאווי ניצחון, תאווי ניצחון חריג, כדי לעמוד באתגרי המלחמה הבאה".
סג"מ עמרי מנסח את החזון הצבאי בצלילות, דבר דבור על אופניו ואומר את הדברים הבאים: "מאחורי מתנוססת אמרתו האלמותית של השפוט גדעון בן יואש – ממני תראו וכן תעשו – כל מפקד שיוצא מכתלי הבסיס הזה בתום הטקס, נושא עליו לא רק להכין את עצמו לקרב ברמה של גדעון, אלא נושא עליו גם את המסר בלהאדיר פסוק תנ"כי שכזה – יהדותנו כמנוע לצדקת דרכנו".
יהדותנו כמנוע לצדקת דרכנו… וואו. אני מריח הדתה. אבל הבחור לא דתי, ועל כך אני מאושר. יש עתיד, לא במובן המפלגתי כמובן, יש עתיד לעם ישראל אם מפקדיו מסיימים את נאומם במילים: "ועל כן, מוטלת עלינו החובה, לשמור על האהבה ממשית ומוחשית לנצח – ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור" זה הציווי, אותו לפיד שגדעון נשא בקרב נגד המדיינים, נישא עכשיו על ידינו, וזו זכות גדולה, אך חובה ואחריות גדולה אף יותר".
2+זה רק על קצה המזלג. שווה לצפות בשני הנאומים, להשוות ולהבין את הפער בין התחזות למהות. יאיר לפיד, נציג המרכז הקיצוני נושא נאום פוסט מודרני ילדותי, עמוס קלישאות נבובות, וטעויות מביכות. ואילו נציג הצוערים, סג"מ עמרי, צולל באומץ ובידענות לעומק משמעות הקיום שלנו כאן, בארץ מולדת.
הראשון בן 59, השני בן 20. הראשון ראש ממשלה, השני סג"מ טרי. עולם הפוך ראיתי, ועל זה הבחירות.
