סוגיית התנאים וההטבות להם זוכים, בניגוד לכל היגיון, אסירים ביטחוניים בישראל מלווה אותנו כבר שנים רבות. אי שם, בשנת 2019, הוקמה ועדה ציבורית לצמצום תנאי כליאת מחבלים ע"י השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן. הוועדה סקרה את תנאי האסירים הביטחוניים לאורך השנים ובחנה את התנאים שבהם הם מוחזקים והמליצה על דרכי פעולה להחמרה בתנאי המשמורת שלהם למינימום המתחייב בדין – בין היתר באמצעות ביטול מוסד "דובר" האסירים, קיצוץ כספים המופקדים עבור האסירים, ביטול ההפרדה בין הארגונים, הגבלת השימוש במים ואיסור על בישול באגפי הכלא.
אף על פי שמסקנות הוועדה אומצו על ידי השר ארדן, וממלא לא בהם די על מנת להפסיק לחלוטין את "החינגה" של האסירים הביטחוניים, גם הן לא יושמו באופן מלא. כבר בשנת 2021 חשפה תנועת 'אם-תרצו' כי שלוש מתוך חמשת המלצות הוועדה כלל לא מומשו – משרת "דובר האסירים" נותרה על כנה, הבישול באגפים נמשך וגם הכליאה בהתאם לשיוך הארגוני של המחבלים נשארה.
1+בינתיים נוספו עוד מחדלים לרשימה:
נחשפה פרשת "סרסור הסוהרות" בכלא גלבוע אשר במסגרתה נחשף כי אסירים ביטחוניים ביקשו וקיבלו את נוכחותן של סוהרות שב"ס ספציפיות באגפים שלהם ולאחר מכן אף הטרידו אותן מינית – תוך התעלמות ואף שיתוף פעולה לכאורה, של הדרג הפיקודי בכלא.
פורסם כי שירות בתי הסוהר בוחן אפשרות לממן למחבלת "בלוני הגז" אסראא ג'עבאס, ניתוח פלסטי לשחזור אפה – פריווילגיה שקורבן הפיגוע לא זכה לקבל.
והיום אנו עדים לתזכורת כואבת נוספת למציאות הבלתי נתפסת בבתי הכלא הישראלים. המחבל זכריא זביידי, מחבל מורשע שהשתתף בתכנון והוצאה לפועל של פיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה, נכלא בשנת 2019 ונמלט עם עוד חמישה אסירים בשנת 2021 – זוכה לסיים לימודי תואר שני במסגרת אוניברסיטת 'ביר-זית' הפלסטינית.
הדעת אינה סובלת יחס נדיב כל-כך, לעיתים מפלה לטובה או גובל בפלילים, כלפי אסירים ביטחוניים בישראל. מדובר על אנשים אשר אחראים לתכנון וביצוע של פיגועים רצחניים אשר קורבנותיהם לא יזכו לעולם לשקם את חייהם לחלוטין. הניסיון להשיג "שקט תעשייתי" בבתי הסוהר או להראות "נאורים" בעיניי העולם המערבי לא יכול לבוא על חשבון הצדק המוסרי שמדינת ישראל חבה כלפי אזרחיה קורבנות הטרור.
1+מעבר לכך, יצירת תנאים כה מפליגים עבור מחבלים מורשעים פוגעת בהרתעה הישראלית ומורידה את חששם של מחבלים חדשים להוציא פיגועים לפועל ולהיתפס.
ממשלת ישראל הנוכחית כמו זו שתיבחר בעתיד חייבות להפסיק מיד את הברדק בבתי הכלא, ליישם לאלתר את מסקנות הוועדה משנת 2019 ולהקשיח אף יותר את התנאים כלפי האסירים הביטחוניים. מס שפתיים בלבד לא יעזור לנבחרי הציבור הפעם – הציבור כולו ותנועת 'אם-תרצו' בפרט יעקבו מקרוב אחרי התנאים להם זוכים המחבלים בכלא ולא יוותרו עד לסיום "החינגה" אחת ולתמיד.
