יאיר לפיד נכנס בסוף השבוע לנעליים הגדולות מדי עבורו של ראש ממשלת ישראל. מיד עם כניסתו בחר לפיד לבקר במוזיאון יד ושם ולפסוח על הביקור המסורתי ברחבת הכותל המערבי שעל יד שריד בית מקדשנו.
בנאום שנשא אמש, בחר לפיד, כדרכם של נושאי נאומים, להעביר מסר דרך סיפור. סיפור הישרדותו של אביו טומי ז"ל בשנות השואה האיומות.
שני הדברים מלמדים אותנו כי לשיטתו של לפיד, מדינת ישראל היא תוצאה של השואה. מדינת היהודים קמה על מנת שאומות העולם ושונאי ישראל לא יעשו בנו כרצונם והנה אנו יכולים להגן על עצמנו בעצמנו.
1+כאשר זהו המצע של מדינת היהודים התוצאה המיידית היא שאין עניין במסורת היהודית ובזהות שלנו כעם. כל עוד אנו בטוחים ומוגנים, נוכל לעשות במדינתנו ככל העולה על רוחנו בענייני המשפחה, הכשרות והשבת.
התוצאה השנייה היא שגם לאדמה אין חשיבות יתירה. אם צריך לוותר על חבלי ארץ עבור שלום מדומה אז למה לא? העיקר שיהיה פה שקט, הרי "נועדנו לחיות יחד", לא? גם הישארות בארץ היא לא חד משמעית כי אם הקוטג' והמילקי זולים יותר בחו"ל אז למה לא ברלין? או אוגנדה?
כן, שמעתי גם אני בדבריו את הזכות על הארץ עוד מימי יהושע בן נון ואני לא מזלזל. זה חשוב ובעיקר כשזה נשמע מאדם שאינו חובש כיפה לראשו אבל זה מרגיש ריקני וחלול, סוג של "לצאת ידי חובה" וההוכחה היא העיתוי של הנאום, דקות לאחר צאת השבת מה שגרם לחילול שבת גדול בהכנות לנאום (מי אישר את זה?) וכן בעובדה ששם שמים לא הוזכר ולו פעם אחת בנאום הבכורה של ראש ממשלת מדינת היהודים.
הנאום היפה המוצג במקצועיות רבה לא יוכל לחפות על המסר המועבר מבין השורות וזו הסכנה הגדולה. עוד לפני שהתחיל לפיד לעבוד כראש ממשלה, הוא משדר לעם כי הוא ראש ממשלת כל אזרחיה הרבה לפני שהוא ראש ממשלת מדינת היהודים.
1+מעניין שזה בא דווקא בימים שאת מוסד הנשיאות ממלא איש שמאל מובהק שאף עמד בראש המחנה אך מאז כניסתו לתפקיד הממלכתי הזה משדר כל הזמן את העניין היהודי. הפסוקים השזורים בדבריו, הכבוד שרוחש לתורה וללומדיה וכמובן הדוגמה האישית בימי האבל על אימו בהם הוא מקפיד לפקוד את בתי הכנסת בשכונת רחביה בכל בוקר ולומר קדיש לעילוי נשמתה.
נראה כי ממשלת לפיד לא תוכל לעשות שינויים מהותיים במדינה בזמן כהונתה הקצרצרה. כדאי לשים לב שעל הדרך גם לא תפגע באבני היסוד עליה היא מושתתת.
