שבוע אחרי שבוע הגיעו לבית משפחת בנט עיתוני סוף השבוע. עם כוס קפה ביד, פתח ראש הממשלה היוצא את העיתון וגילה איך משבחים אותו במילותיו שלו.
בנט לא נתן לקולות הרחוב להפריע לו, כל עוד סימה קדמון ויוסי ורטר שבחו והיללו. קצת לפני כניסת השבת היה מתיישב בנט לראות את אולפני שישי, וגם שם נשמעו שבחים על ראש הממשלה, אך הרחוב אמר אחרת.
ממשלת בנט מוכיחה יותר מכל שהעם הרבה יותר חכם מסך עיתוניו ופרשניו. הצופים והקוראים פשוט לא קונים את ההבלים שמוכרים להם באולפנים ובמערכות החדשות. ברגעים המעטים בהם שרי הממשלה העזו לצאת מהמשרדים הממוזגים חיכתה להם קבלת פנים לא נעימה במיוחד. בעוד שבאותה השעה נתניהו מסתובב בבתי קפה וציבור הסועדים נעמד ומוחא כפיים לראש הממשלה לשעבר.

אזרחי ישראל הרגישו על בשרם את "הניצחון" על הקורונה, והבינו מהר מאוד שהמדיניות היא להכיל מתים כפי שהסבירה איילת שקד ולא להילחם במגפה. מהפחד להידבק, אזרחי ישראל גזרו על עצמם סגר מרצון. העסקים התרוקנו, אנשים איבדו את יקיריהם, באולפנים הסבירו שאין כאוס וכותרות העיתונים סיפרו שבנט יוצא לעבודה עם חיוך.
אזרחי ישראל יצאו לסופר לעשות קניות לשבת וגילו שם את מיסי החרדים על החד פעמי והשתייה המתוקה, דבר שנתן את יריית הפתיחה לגל עליות מחירים, ולכך שבסופו של דבר, לאנשים אין כסף לגמור את החודש. ליברמן לוגם קפה בקור רוח מקפיא מול אישה שמתחננת לעזרה, אבל העיתונים משבחים את הממשלה, אז למי אכפת.

אזרחי ישראל פחדו לצאת לרחובות בגלל גל טרור בסגנון דעאש שהביא ל-15 הרוגים, וראש הממשלה אפילו לא טרח לכתת את רגליו לניחום אבלים. האולפנים משבחים אותו, אז מה זה משנה מה תגיד לו אם שכולה.
התמונה שצרובה יותר מכל היא סמוך ליום העצמאות שתי צעירות ממהרות להוריד את דגלי ישראל מרכבם מחשש שהמון ערבי עם דגלי אש"ף יפגע בהם.
הסיקור התקשורתי שקיבלה הממשלה הזאת גרם לה לחשוב שהיא מתפקדת מצוין. בנט וממשלתו הקשיבו לתקשורת ולא השכילו להקשיב לעם. הם טענו שהעם שטוף מוח מ"מכונת רעל", ושכוחות האופל הם אלו שמסיתים ומדיחים. אבל ההפך הוא הנכון. למעשה, אזרחי ישראל שהוחרמו התחננו לנבחרי הציבור שלהם לעשות הכול כדי להפיל את ממשלת השנאה.
ההבדל הגדול בין נתניהו לבנט הוא שהאחרון קיבל חיבוק מהאולפנים והעיתונים, וזכה לאפס תמיכה ציבורית, מה שגרם לו בסופו של דבר לפרוש. נתניהו לעומת זאת קיבל אפס תמיכה מהתקשורת, אבל בכל יום הוא מקבל חיבוק מתומכיו, מה שלא מאפשר לו לפרוש.

