"אל תפחד מן הגדולה: יש שנולדים גדולים, יש שמשיגים גדולה, ויש שהגדולה נכפית עליהם", זה שייקספיר. ויש יאיר לפיד, קטגוריה בפני עצמו. כי מחר בבוקר, יקומו אזרחי ישראל אל בוקר בו המילים "יאיר לפיד ראש הממשלה" יהפכו למציאות קונקרטית. מציאות זמנית, אבל מציאות.
תחשבו על זה. יאיר לפיד ראש ממשלה. אל הלשכה הבכירה ביותר במדינה. אל התפקיד שנחשב אולי המסובך ביותר בעולם. אל מקום בו לכל פעולה ולכל מילה יש משמעות אדירה, ייכנס אדם שעשוי מטור אישי בידיעות אחרונות. אדם שכולו מילים פורחות באוויר, אדם עם יכולת מופלאה לקום בבוקר, ולומר דברים נחרצים, ואז להחליף את אותן מילים במילים סותרות, נחרצות לא פחות. לפיד שט בעולם הרעיונות, ללא יכולת להחנות. אלו העקרונות שלי, ואם תרצו יש לי אחרים.
יכולנו להראות כיצד לפיד חושב שיש הדתה ואז שאין, טוען שהזועביז הם מוקצים מחמת מיאוס, ואז מכריז בעיניים מצועפות כמה הם שותפים טבעיים. היינו יכולים לדון שוב בפלסטלינה שעשה מהמושג אנטישמיות. במעבר החד בין הפרשות חלה לשנאת חרדים, אבל אתם כבר מכירים את כל זה, ואלו נושאים פנים ישראלים.
במקום זאת, בחרנו ללכת עם הפנים החוצה ולבחור נושא אחד, כזה שהיה בנפשו של לפיד. באמצעותו, נדגים כיצד מכונת המילים הריקה והאמורפית שהיא ראש הממשלה החדש, עשויה להיתקל בקיר הבטון של המציאות החל ממחר.
שואת הארמנים
אהרון אהרנסון אחד מחמשת אבות הציונות המדינית, כתב דו"ח על שואת הארמנים.
ביומנו, אהרונסון מספר מה ראתה שרה אחותו, שרה גיבורת ניל"י, במסעה מטורקיה חזרה ארצה: "לנגד עיניה ממש ראתה את עינויי הארמנים בידי הטורקים. ראתה מאות פגרים של ארמנים, מושלכים ולא מובאים לקבורה, כשכלבים אוכלים אותם". אהרנסון מספר על "שוק העבדים הלבנים הארמנים" ומציין את מחירה של "נערה ארמנית צעירה בת 12 או 14". הוא מציין שנכח בעצמו במכירות כאלה בדמשק וקיבל דיווחים על מכירות בקנה מידה רחב יותר ממיסיונריות אמריקניות בביירות ומקרובי משפחתו בחלבּ.
ובכן, לפיד ראה עצמו השליח להכרה ישראלית באירוע הזוועתי. הוא נזף וקצף, רטן וזעף, הגיש הצעות חוק ובעיקר שחרר אינספור מילים לאוויר.
"הגיע הזמן להפסיק להתרפס אל מול ארדואן. הגיע הזמן לעשות את הדבר המוסרי והנכון ולהכיר ברצח העם הארמני. אם הממשלה מפחדת לעלות את החוק, אנחנו נעלה אותו להצבעה, בהקדם האפשרי", אמר לפיד בזמנו. זה לא הסוף, שואת העם הארמני היא הרי זו שגרמה לשואות אחרות, אז לפיד לא מרפה, הוא חכם ומוסרי ויפה.
לפיד רואה עצמו, או לפחות מצייר עצמו כשליח שבא לתקן עיוות ארוך שנים, התנהגות מרושעת וצבועה של העם שעבר שואה כלפי עם שעבר שואה אחרת.
אבל כל זה היה אתמול, ונדמה שחלפה לה שנה, מרגעי חלום גדול, נשארה רק מנגינה, כי היום המצב השתנה. לפיד כבר שנה בשלטון ושואת הארמנים נעלמה. יוק.
וטורקיה? טורקיה היא עכשיו חברה קרובה, ארדואן BFF וחשוב לחזק איתו את הקשרים. שואת הארמנים תחכה בהקפאה.
בפגישה בשבוע שעבר בטורקיה, שואת הארמנים לא הוזכרה, לא ברמז ולא בדרך עקיפה בביקורו של הלוחם למען הארמנים. היא גם לא תוזכר בקרוב. המציאות חזקה יותר, קשה יותר, ומורכבת יותר מנאום מהודק ומבט חודר בעיני חברי הכנסת במליאה.
אבל, בעולם האפס כבידה, בו חיות המילים אותן משחרר לפיד, עומדים להפעיל מחר את כוח המשיכה. על טורבו. מפגש מרתק בין האיש שעשוי ממילים, ללשכה שבה בישראל ובעולם מייחסים משמעות לכל מילה. לפיד אמר פעם: "יש דבר אחד שאנחנו יודעים על העתיד – הוא בעתיד. אין לנו מושג מה יקרה בו. ומזה אני הערב מאוד מאוד מודאג".
