לאחרונה החלה המילה פרוגרסיבי לתפוס תאוצה בחברה הישראלית. יש שהתחילו להגדיר באמצעותה את ההבדל בין הימין לבין השמאל בישראל, כשהם מכנים את השמאל כ'פרוגרסיבי' ואת הימין כ'שמרן'. אגב, תופעות אלו קורות גם באמריקה.
הרשו לי לחלוק על התפיסה ועל הגישה הזאת. הדבר אותו מחנה השמאל מציע להעלות על סדר היום לא מוגדר כ'פרוגרס' שמשמעותו 'התקדמות', כלל לא. הרי חלק מהטענות שלהם עצמם זה שמדובר בתופעות שהיו מאז ומעולם.
גם מחנה הימין לא ראוי להיקרא שמרן, לא במובן המשתמע מהחלוקה הזאת בין 'מתקדמים' ל'נשארים במקום'. וכי הגיוני לקרוא למחנה שקידם את המדינה בכל כך הרבה מובנים – ביטחון, כלכלה, מדיניות חוץ – שמרן?
יותר מזה – מחנה שברובו מאמין בהתגשמות חלום הדורות, שמייחל להקמת בית המקדש השלישי ולבוא המשיח – האם זה מחנה שראוי לצייר כמסתפק במה שיש לו?
בואו נשים את הדברים על השולחן: החלוקה היא אחרת. החלוקה היא בין מחנה רגרסיבי לבין מחנה פרוגרסיבי. מחנה רגרסיבי שרוצה להחזיר אותנו לשיטות ולסדרי חיים שכבר נוסו בעולם ונכשלו – סוציאליזם, גלובליזציה, ריבוי להט"בים – כולם כבר היו בעולם ונכשלו, האנושות דחתה אותם, המציאות דחתה אותם כיון שהתבררו כלא מתאימים.
מולו עומד מחנה פרוגרסיבי, שלומד את ההיסטוריה, לומד מהטעויות ומנסה להביא עולם חדש וטוב יותר. לא מתכחש לכישלונות, לא בז למסורת שהביאה אותנו עד הלום ושואף להגיע לתקוות הדורות – עם ישראל שב להפריח את ארצו, גדל בה ומביא שלום ודעת לעולם כולו. אז אל תעזו לקרוא לי שמרן, קראו לי פרוגרסיבי. ויותר מזה – אל תעזו לכנות את האנשים שרוצים לקחת את העולם לאחור – פרוגרסיבים. אמרו מעתה: רגרסיבים.
