מה הייתם עושים אילו היו מודיעים לכם פתאום שנותרה לכם שנה לחיות?
אתם מאלה שהיו שוקעים בדיכאון עמוק ומעבירים את השנה בבכי בלתי פוסק על מר גורלם או מהסוג שהיה יוצא למסע אקסטרים מסביב לעולם, כולל שחייה עם כרישים, מפגש עם שבטי קניבלים וטיפוס על האוורסט בלי ציוד?
אני לא יודע מה אני הייתי עושה, אני רק יודע מה השמאל הישראלי היה עושה, והוא, כשהוא מגיע לשלטון, הוא מתנהג כמו הסוג השני.

היתרון של השמאל הישראלי על הימין הישראלי הוא התודעה. הימין חי בעננה מענגת של יתרון דמוגרפי, מסתובב במרחב ומפזר מנטרות כמו 'רוב העם הוא ימני', 'הדמוגרפיה לצידנו', 'השמאל הוא מיעוט קטן'. לעומתו השמאל תמיד שולט כאילו זמנו קצוב, ממהר לעשות מהפכות, שש לחתום על הסכמים, עט לקבוע עובדות.

אולי כדי לחזור למשול באמת. הימין צריך לסגל לעצמו לא רק יתרון בתחום הבוחרים אלא גם יתרון בתחום התודעה. דמיינו איך היה מושל הימין לו ידע שאין מחר. לו למשל היה חוק שקובע שמבטלים את הבחירות – גדעון סער, בבקשה לא לקבל רעיונות – ובכל שנתיים מתחלפת ממשלה בישראל. האם היה הימין נוהג אותו דבר? האם היה דוחה ודוחה סוגיות יסוד המשפיעות על העתיד?
אני לא יודע מה יולידו הבחירות הבאות, אבל בחלומי לא די שהימין ינצח; הוא צריך גם למשול כאילו נשארה לו רק שנה אחת לחיות.
