דו"ח מיוחד של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהזמינה ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית), חושף לראשונה את המחדלים והכשלים, וגם את הנתונים הקשים של תאונות הדרכים ביו"ש.
מחדל 1: נפגעים פלסטינים לא נספרים – המשטרה במחוז ש"י אינה מתעדת את תאונות הדרכים בהן מעורבים פלסטינים בלבד, ואינה מעבירה את נתוניהן ללמ"ס ולרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים).כתוצאה מכך נוצר אומדן-חסר של מספר התאונות והנפגעים, והוא משפיע על הגדרה – בחסר.
· גם של "כבישים אדומים" – שהגדרתם מחייבת השקעת כח אדם משטרתי באכיפה, וגם של "מוקדי סיכון" – שהגדרתם מחייבת השקעת משאבים בתיקון מפגעי הבטיחות (הדו"ח מציין ריבוי בעיות תשתית בטיחותיות בכבישי יו"ש: שוליים, אבני דרך, תאורה, הפרדה קשיחה, פרצות פירטיות, ועוד).
כך נוצר כדור שלג הולך וגדל של ריבוי תאונות בשל העדר אכיפה והעדר השקעה בכבישים, כשגם התאונות ההולכות ומתרבות הללו לא ישפיעו על ההשקעה באכיפה ובתשתיות, כיון שגם הן יספרו באופן חלקי בלבד.
הדו"ח מציין כי בסיכום הדיון שיזמה ח"כ סטרוק בועדת הכלכלה בחודש אפריל נדרשה המשטרה לתקן את אופן העברת הנתונים ללמ"ס, ולהעביר את נתוני כלל תאונות הדרכים, ואף הבטיחה בכתב שתעשה כן עד תחילת יוני – הבטחה שלא מומשה.
מחדל 2: אין משטרת תנועה
למעשה, אין במחוז ש"י כח אדם יעודי לאכיפת חוקי התנועה: משטרת התנועה הארצית, האחראית על האכיפה בכבישים הבינעירוניים בכל המחוזות, אינה פועלת במחוז ש"י, ומשימת האכיפה בכבישים אלה – בהם מתרחשות רוב התאונות – מוטלת על יחידת התנועה של המחוז (את"ן) שבמחוזות אחרים אחראית רק על התנועה בתוך הישובים. אלא שגם יחידה זו, שכח האדם שלה קטן בהרבה מהנדרש (לפי תשובת המשטרה עצמה בדו"ח) אינה עוסקת באכיפת חוקי התנועה בלבד, אלא גם בשלל משימות נוספות, כולל 100 ליוויים בשנה (!) של יו"ר הרש"פ, משימות סדר ציבורי, חקירות ועוד. מחוז ש"י הודיע למחברי הדו"ח שאין שום אפשרות למסור נתונים על פריסת כוחות האכיפה כי היא "משתנה מיום ליום".
מחדל 3: אין דו"חות אפקטיביים
הדו"ח חושף, כי במחוז ש"י נמסרים לנהגים דו"חות ידניים בלבד. המשטרה מוותרת מראש על משלוח דו"חות תעבורה בדואר, בטענה שהכתובות של הנהגים הפלסטינים לא מוכרים לה, וכדי "להימנע מאכיפה לא שוויונית" היא נותנת גם לנהגים ישראלים דו"חות ידניים בלבד. הויתור-מראש על דו"חות הנשלחים בדואר הוביל לויתור על אכיפה באמצעות מצלמות.
אלא שהשוויון לא חל על תשלומי הקנסות. רק רבע מהקנסות שנתנו לנהגים פלסטיניים – שולמו, והפעולות הנדרשות עפ"י חוק לאכוף את התשלום – לא מבוצעות:
· עד סוף שנת 2021 הצטברו קרוב ל-410,000 קנסות תעבורה שהוטלו על נהגים פלסטינים ולא שולמו.
· סך הקנסות שלא שולמו עומד על כ-275 מיליון ₪, והיקף הקנסות שמשולם הולך ויורד בכל שנה: בשנת 2019 שולמו מכ-22,700 קנסות ואילו ב 2021 שולמו רק 14,300 – ירידה של 37%.
המנהל האזרחי אינו עושה את המוטל עליו ע"מ לוודא שהקנסות ישולמו:
· אתר המינהל האזרחי דרכו אמורים הנהגים הפלסטינים לשלם את הקנסות אינו פעיל.
· החלטת ממשלה משנת 2017, המחייבת את המנהל האזרחי למנוע כניסה לישראל מחייבי קנסות – אינה מיושמת. כך שלמעשה, דו"ח תנועה שנמסר לנהג פלסטיני אינו מייצר שום הרתעה.
מחדל 4: אין אכיפה על כלי רכב לא תקינים
אין למנהל האזרחי שום סמכות פיקוח על מכוני הרישוי הפלסטיניים. אמנם קמ"ט תחבורה של המינהל האזרחי מעביר למכוני הרישוי הפלסטינים עדכונים בנוגע לכללי הרישוי, אך אין לו שום סמכות לחייב אותם לאמץ כללים אלה, או לדרוש נתונים על ישומם.
הנתונים העולים מדו"חות ניידות הבטיחות של משרד התחבורה מצביעים על פער עצום בתקינות כלי הרכב הפלסטינים ביו"ש לעומת הממוצע הארצי:
· רק 14.7% מכלי הרכב הפלסטינים שנבדקו נמצאו תקינים, לעומת 51.2% בממוצע הארצי,
· 2.9% מהם הוגדרו כמסוכנים ברמה הדורשת הורדה מיידית מהכביש, לעומת 0.3% בממוצע הארצי,
· ו 47.5% מהם הוגדרו כמחייבים תיקון תוך יום, לעומת 13.2% בארצי.
אבל אין כל פיקוח ואף לא מעקב אחר ביצוע ההוראות של ניידות הבטיחות, והסיכוי שכלי הרכב הבלתי תקינים ממשיכים לסוע על הכביש גבוה מאד.
תאונות הדרכים הקטלניות: בדו"ח המממ של הכנסת נחשפים נתוני תאונות הדרכים שכן תועדו ע"י המשטרה, ומתברר שהם קשים בהרבה מהממוצע הארצי: בתאונות בהן מעורבים ישראלים בלבד נרשמו 5% תאונות קטלניות, בתאונות של פלסטינים 14%, ובתאונות בהן מעורבות שתי האוכלוסיות 9%, כל זה בזמן שהממוצע הארצי של תאונות קטלניות עומד על 3% בלבד.
מחר (שני), יתקיים דיון מעקב בנושא הקטל בכבישי יהודה ושומרון בוועדת הכלכלה של הכנסת, בהשתתפות 2 השרים הנוגעים בדבר: שרת התחבורה מירב מיכאלי, והשר לביטחון פנים עומר בר לב. בין היתר תידרש המשטרה להסביר מדוע הבטחתה להעביר ללמ"ס את נתוני כלל הנפגעים בתאונות דרכים – לא מומשה עד היום.
ח"כ אורית סטרוק: "הדו"ח חושף מציאות של הפקרות, שאסור להשלים אתה. כשמדובר בחיי אדם, לא יתכן שעקרונות-יסוד של בטיחות בדרכים שמקובלים בכל הארץ – ימחקו, החלטות ממשלה ונהלים מחייבים – לא ימומשו, תקציבים לא יושקעו, והתחייבויות של המשטרה – לא יבוצעו. לאחר שסוף-סוף חשפנו את הנתונים המזעזעים, לא ארפה מהנושא עד לתיקונם".
