בחמישי למרץ 2003, א' אדר ב' תשס"ג אירע פיגוע באוטובוס קו 37 בחיפה, בפיגוע נרצחו שבעה עשר גברים נשים וילדים. תשעה מתוכם ילדי בית ספר שהיו בדרכם חזרה מעוד יום לימודים. בתקופה ההיא זה לא היה פיגוע חריג. היו כאלה כמעט כל יום.
מיד לאחר הפיגוע נתפסה החוליה של החמאס מחברון שהוציאה את הפיגוע לפועל. החריג היה בחיפה שם נתפס מחבל, מוניר רג'בי, שהיה חלק מחוליית החמאס שביצעה את הפיגוע. לצערנו נעשתה עימו עסקת טיעון למרות שהיה שותף מלא והיה ראוי שישפט על רצח, העסקה נעשתה ללא ידיעתנו ובוודאי ללא הסכמתנו שבסופה נגזר עליו רק עונש מאסר עולם (לא חובה) כלומר 20 שנה. אז, בשנת 2003 הייתה הרבה פחות מודעות לנושא נפגעי העבירה, הפרקליטות לעומת זאת התנהגה כמו היום, משפחות חללי ונפגעי הטרור הם כעצם בגרונה של הפרקליטות ומסבכים את חייה עם דרישות מדרישות שונות. המשפחות כמובן רואות את זה אחרת. בשביל המשפחות זה לא עוד תיק, זו לא קריירה, זה החיים והשפיות של שארית החיים שאחרי הפיגוע שלקח את יקיריהם.
1+מדינת ישראל נלחמת ביד אחת נגד הטרור, לא ממש ולא ברצינות, אולי עם יד קשורה מאחורי הגב, אבל נלחמת גם במשפחות השכולות. אנחנו היינו צריכים להילחם למן היום הראשון, כשגילינו את עסקת הטיעון עם המחבל, כשטענו לעונש מחמיר, כשטענו לדחיית הערעור שלו בעליון, כשעמדו לשחרר וכששחררו שלושה מחבלים בעסקת שליט, כשמוניר רג'בי הגיש בקשה לקיצור שליש, כשרדפנו וביקשנו מחמישה שרי פנים לשלול את תעודת הזהות שלו, כשקיבל מעמד חלופי שמעניק את מלוא הזכויות ואנחנו רצינו שיגורש בכלל לשטחי הרש"פ ועכשיו כשהוא עומד להשתחרר נלחמים נגד הבג"צ שמערערים בו על כל פסיק והופכים תהליכים אדמיניסטרטיביים של המדינה לסאגה לא נגמרת של שנים ארוכות.
אנחנו רואים מסביבנו את המשפחות השכולות, אחינו לצרה, כל אחד ומלחמתו, על הריסת הבית של המחבל, על מעמד המשפחה של המחבל שעזרה תמכה וחינכה אותו לשנאת ישראלים. על הכל צריך להילחם. לא מספיק השכול שמעיק על החיים והופך אותם לקשים, המדינה לא מקלה על חיי המשפחות השכולות.
במקרה שלנו, כעת, אותו מחבל מוניר רג'בי שנדון לעשרים שנה בכלא עתיד להשתחרר מהכלא בתחילת חודש מרץ 2023. בידיו הייתה תעודת זהות כחולה של מזרח ירושלים (שהושגה מכוח איחוד משפחות כשהוריו נישאו), התושבות שלו נשללה ב-2019 על יד שר הפנים והנושא עומד בבג"צ מצפה להחלטה.
1+הפיגוע הותיר אותנו, בני המשפחות של 17 הנרצחים – שבורים ומוכים, ומאז אנו מנסים "לאחות את השברים". וכל יום הוא התמודדות חדשה, והכאב אינו מרפה. מטבע הדברים, חזרתו של המחבל לסביבתנו, סביבת נפגעי העבירה תהפוך את חיינו לגיהנום יומי, ואנו חוששים שנאלץ להיתקל בו בחיי היום יום, ברחוב, בקניון או במסעדה. אפשרות זאת בלתי מתקבלת על הדעת, היא מדירה שינה מעיני המשפחות הפגועות. אי אפשר לחיות כך!!!
לנו, משפחות חללי ונפגעי הפיגוע יש ילדים שחלקם נולדו לאחר הפיגוע, חזרתו של המחבל לסביבת מגוריהם מעלה חשש כבד לחייהם וחיי ילדיהם ומציפה שוב את כל הרגשות והכאבים שניסינו להדחיק (ללא הועיל) בשנים שעברו.
ישנם 17 משפחות שכולות במעגל הראשון, מאות ויותר אנשים במעגל השני, עשרות פצועים שנפגעו בפיגוע ונושאים את הצלקות הפיזיות והנפשיות איתם יום יום. מעשיו של המחבל פגעו במאות בני אדם. רובם הגדול גר בחיפה והסיוט פוגע בהם בתפקודם ובאיכות חיי היום היום שלהם.חזרתו של המחבל לסביבת נפגעי העבירה ומשפחות חללי הפיגוע היא הסיוט הגדול.
בנט, על המחבל שרצח את אשתי שמעת – על מה אתה מדבר? דעה
ועכשיו מכריחים אותנו לצאת למלחמה נוספת, על חיינו, על השפיות שלנו, על ההישרדות הנפשית שלנו. כנגד מחבל שנשיאת בית המשפט העליון דהיום כתבה עליו בערעור שהגיש אז ב-2004 – "שהמערער הונע מתוך שנאה תהומית לישראלים וליהודים באשר הם" ואותו משחררים עכשיו כדי שיחזור לחיפה.
בניגוד לרוצח פלילי שמשוחרר ואשר מניעיו לרצח היו מאד ספציפים כנגד מישהו ספציפי או שבכלל המשרה הוגדר כהריגה כלומר המתה לא מתוכננת, טרור הוא מכוון, דורש הכנה וכוונה ורנדומלי, פעיל הטרור אינו שם לו למטרה אדם ספציפי , המטרה נבחרת באקראי, כל אחד מאיתנו הוא מטרה. כאשר פעיל הטרור מורשע ונמצא בכלא בחברת פעילי טרור אחרים, הוא "מתחזק" ולפי הניסיון הנצבר, פעילי טרור רבים חוזרים לדרך הטרור ורמת המסוכנות של פעיל טרור כזה לציבור הכללי גדולה פי כמה מונים מאשר רוצח פלילי שמשתחרר מהכלא.
המחוקק כבר הכיר בעיקרון ההרחקה לעבריין מנפגע העבירה כשחוקקו את " חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, תשס"ה-2004" אלא שבנסיבות הטרור הקיים, הסכנה של פעיל טרור משוחרר, היא גם נזק נפשי ממשי שיכול להיגרם אך גם סכנה לחיים עצמם.
מדינת ישראל חוקקה בעבר את "חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה", החוק מאפשר לנפגע העבירה או לנציג המדינה לפעול באופן אקטיבי להרחקת אדם שהורשע בעבירת מין מסביבת המגורים או מסביבת העבודה של נפגע העבירה באמצעות הגשת בקשה למתן צו בהתאם לחוק. אפשרות זו נובעת מההבנה שהיתקלות יומיומית עלולה לגרום לנזק חמור לנפגע העבירה, המתווסף על הנזק והפגיעה שנגרמו לו מעצם העבירה. מרגע שהעיקרון נקבע חייבים להחיל אותו גם על סוגי עבירה אחרים ובמיוחד טרור.
אנחנו מכירים מקרים שבהם שוחרו מחבלים וחזרו לגור בסמיכות לנפגעי העבירה.
שריף חסן אבו דחילה רצח את אבי אושר ב-1991 ושוחרר ב-2013 במחוות קרי/אובמה. הרוצח היה פועל פלסטיני שעבד אצל אבי אושר הי"ד במטע התמרים. עם שחרורו חזר לגור בכפר ג'יפטליק סמוך למושב בקעות שבו גרה משפחת אושר, במענק השחרור שקיבל מהרשות הפלסטינית קנה טרקטור חדש והוא עובר בין חקלאי האזור ומציע את שירותיו.
רושדי אבו-מוך, שרצח ב-1984 את משה תמם השתחרר מהכלא וחזר לבאקה אל גרביה, משפחת תמם צוטטה אומרת "הפגיעה היא לא רק במשפחה אחת, אלא בעם ישראל כולו". בתחילת 2023 ישתחררו מהכלא מחבלים נוספים, כרים יונס שרצח את החייל אבי ברומברג ב 1980. הרוצח מעארה, המשפחה מזכרון יעקב. וליד דאקה שרצח את החייל משה תמם, יחזור לבאקה אל גרביה לא רחוק ממקום מגוריה של אמו של משה תמם. יש סיכוי שיפגשו בקניון בנתניה. משה תמם בקבר לנצח ודקה התחתן בכלא ויש לו ילדים. חוויה לא קלה למי שיתקל בו יוצא לבלות בקניון הקרוב למקום מגוריו ובטח שלא לאמו של משה תמם.
באיזון בין זכויותינו כאזרחים ונפגעי הטרור ובין זכויותיו של מחבל נלוז, שדמם של יקירנו על ידיו, לבו ומוחו המעוות, זכויותינו גוברות. והמדינה חייבת לעשות מעשה.
אנחנו, המשפחות השכולות של פיגוע אוטובוס 37 דורשים משר הבטחון בני גנץ, להפעיל את סמכותו ולתת צו שירחיק את מוניר רג'בי מחיפה, יתר על כן, בסמכותו של בני גנץ שר הבטחון לתת צו שמחייב את המחבל מוניר רג'בי להיות בשטחי מזרח ירושלים וכפרו בית צפאפא ולא לצאת משם. רק צו כזה ישמור על שלום הציבור והסדר הציבורי בחיפה ובשאר ישראל.
היתקלות אקראית של בן משפחה שכולה בחיפה במחבל מוניר רג'בי תיצור אירוע שאין לחזות את חומרתו ופגיעתו בני המשפחות.
בני גנץ שר הבטחון חייב לאזור אומץ, לגלות אומץ ציבורי והבנה והתחשבות במשפחות השכולות ולהוציא צו כנגד מחבל שפל שניצל מלרצות 17 מאסרי עולם. הפקרת המשפחות לחסדי מחבלים משוחררים תהיה חוסר אחריות ציבורית יוצאת דופן. אין מנוס גם משינויי חקיקה שממתינים לפתרון התסבוכת הפוליטית אשר יאפשרו הרחקת מחבלים בעלי זיקה ברורה לרש"פ, כאלה שמקבלים משכורת מהרש"פ, לשטחי הרש"פ ולא יאפשרו חזרתם לשטחי ישראל.
ועד שזה יקרה, שר הבטחון בני גנץ, הגן עלינו ושמור עלינו מפני מפלצות אדם אלה.
