שמי ראובן רועי שושה ואני מורה חדש (מסיים שנתיים) בבית ספר "שורשים" בדרום תל אביב. אז מה קורה באמת במערכת החינוך אתם שואלים? אתחיל בכך שבאתי למערכת החינוך בידיעה שאני לא אתוגמל כראוי (לצערי).
בשנה הראשונה שלי בתור מורה מקצועי, פתחתי את המשכורות הראשונות בתדהמה מוחלטת. הרווחתי 2,000 שקלים בלבד. אולי עוד כמה שקלים בודדים.. השכר היה זעום – והמחשבה שעוברת בראש באותו רגע, באסה כ"כ אבל מה עם הילדים? הבנתי שזו הקרבה בלתי נתפסת. והחלטתי להמשיך לעבוד בראש מורם, אלא רק שהפעם אאלץ לעבוד במקום עבודה נוסף בכך אשלים הכנסה. כך נגמרה לי השנה הראשונה עם אופטימיות להמשך.
בכל מקרה, המשכתי לשנה נוספת והפעם בתור מחנך כיתה ד – כולנו יודעים את תפקידו של המחנך, רוב הזמן עסוק בשיחות עם הורים – ותלמידים (לא כולל ישיבות פדגוגיות ועוד). אחרי החודש הראשון פתחתי את התלוש של אוקטובר ולא האמנתי למראה עיני – שכן אין לי אפילו את האומץ לשתף אתכם כאן.
הבטחתי לעצמי – שאתעלם מהשכר ואמשיך בכל הכח בחינוך כי זה החשוב ביותר. ואכן אנחנו לקראת סוף השנה בעודי עובד במקום נוסף, ותוהה לעצמי – מתי אני אשבר. אין לי מושג לאילו אוזניים המכתב הזה יגיע, אבל אנא מכם תתנו לי להישאר במערכת שאני מלמד בה – אני לא רוצה לעזוב את הילדים שאני כ"כ אוהב ומעריך.
אני רוצה להמשיך בעשייה המספקת הזו.
בזעקה, מחנך כיתה ד, בית ספר שורשים.
