למען הסר ספק מדובר בצורת קרב צבאית הגנתית במהותה, לפיה מתמרן הכוח הצבאי המותקף לקוי עמדות אחוריות בצורה סדורה, שיטתית ומאובטחת המאפשרת לו לשמר מגע רציף עם התוקף ולעכבו כמידת האפשר מלהתקדם בקצב מוגבר לכיבוש יעדיו.
5+ראשית, בחר הצבא בצורת קרב השהייה במערכה המשפטית אותה הוא מנהל כנגד העותרות, בכדי לעכבן ולשבש את תכניותיהן ובכך לייתר את עתירתן האישית. כך למשל ביקש הצבא לקיים ועדה מכובדת שדיוניה נמשכו זמן רב ומסקנותיה הוגשו לאחר דחיות רבות.
שנית, בחר הצבא בצורת הקרב "נסיגה" בה למעשה ויתר על עמדות בהן החזיק ונסוג לקו עמדות אחר בכדי לצמצם פגיעות, לשמר כוח, להרוויח זמן ולתעל את העותרות לאזורים שנותרו בשליטתו וטרם הובקעו. אזורים בהם נותר לו יתרון יחסי ושליטה מסוימת על המצב, המאפשרים לו להכיל את העותרות, להתארגן טוב יותר לאור המציאות החדשה שנוצרה או "לדחות את הקץ", בהנחה שלא נאמרה המילה האחרונה.
הצבא עצמו מודה לכאורה בתשובתו כי במהלך שני העשורים האחרונים הרחיב באופן הדרגתי, תוך בחינה עתית ופרטנית את מגוון תפקידי הלחימה הפתוחים בפני נשים. מדוע לא ניתן היה במשך כ- 27 שנים, מאז בג"ץ אליס מילר בו התווה בג"ץ את העקרונות ליישום שלא יושמו באופן מקצועי ומלא, לגבש מתכונת ראויה ולספק תשובה מקצועית, מלאה וסופית לציבור בלי בג"צים ובלי ארגונים פרוגרסיביים שמעורבים?
5+בפרק המסכם את עמדת המשיבים לעתירה נכתב בתמציתיות כיצד יושמו הלכה למעשה צורות הקרב "נסיגה והשהיה", שלמעשה ייתרו את עתירת המלש"ביות, שכבר התגייסו ומשרתות בתפקידים משמעותיים מהם כבר לא יועברו לתפקידים בגינן עתרו: "העתירה בבג"ץ 20/3227 הוגשה בחודש מאי 2020 עוד בטרם החליט הרמטכ"ל בחודש יולי 2020 על הקמת הצוות המקצועי לבחינת אפשרות שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל; והעתירה בבג"ץ 20/6522 הוגשה בחודש ספטמבר 2020, בסמוך לאחר תחילת עבודתו של הצוות המקצועי. במסגרת העתירות התבקשו סעדים שונים שעניינם שילוב נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל. …בחודש דצמבר 2021 השלים הצוות המקצועי את עבודתו, ולאחר דיונים והתייעצויות בנושאים שנדונו על-ידי הצוות ובהמלצות הצוות, ובהמשך להמלצות הצוות המקצועי, קיבל הרמטכ"ל החלטות חדשות בעניין הרחבת שירות נשים בתפקידי לחימה, ובכלל זה פתיחת התנסויות לשירות נשים בתפקידי לחימה משמעותיים. כאמור, בהתאם להחלטות הרמטכ"ל, החלו גורמי צה"ל לפעול למימוש ההחלטות שהתקבלו והוצאתן אל הפועל, ולעמדת המשיבים, יש לאפשר את מימושן של החלטות אלו. מכל מקום, בנסיבות האמורות, משהתקבלו החלטות חדשות, המשנות את התשתית העובדתית אליה מתייחסות העתירות, ומשהעתירות דנן ממילא אינן מתייחסות להחלטות עדכניות אלו והתשתית העובדתית העומדת בבסיסן אינה אקטואלית עוד, המשיבים יטענו כי אין מקום להותרת העתירות תלויות ועומדות ודינן להימחק".
5+אזהרת ספויילר- הבג"ץ הזה לא היה הראשון ולהערכתי אינו האחרון בסוגיית שילוב הלוחמות בכלל היחידות הקרביות והתפקידים בצה"ל. על כן צפויים אנו להמשך המערכה המשפטית עד שהצבא יוכרע או עד שהצבא יתעשת ויכריע באמירה ברורה, אמיצה ומקצועית שלא תותיר עוד סימני שאלה וספק בדבר שילוב לוחמות בפרט ושירות משותף בצה"ל ככלל.
טקטיקות ותהיות מקצועיות
כאמור, בחודש יולי 2020 הורה הרמטכ"ל על הקמת צוות מקצועי רב זרועי לבחינת אפשרות שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים בצה"ל, מעבר לקיים עד לאותה עת. מן הראוי לציין כי סוגיה זו נבחנה בעבר מספר פעמים בוועדות שונות שהתקיימו, בהן היו שותפים קצינים בכירים ממערכים שונים להם הוצגו מחקרים מקצועיים ומדעיים שתוקפם יפוג כשהאבולוציה האנושית תתפתח.
הצוות שהוקם הונחה "לקיים הליך בחינה מקצועי, רציני ויסודי, מתוך גישה רחבה, כוללת ומעמיקה, לבחינת כלל ההיבטים הנוגעים לאפשרות שילוב נשים בתפקידי לחימה נוספים". האם הדו"ח והתשובה לבג"ץ משקפים את אותה ראייה הוליסטית עליה הנחה הרמטכ"ל? שאלה שראוי לבחון לאור המיקוד בתשובה שניתנה.
5+האם היה עיסוק מעמיק ומקצועי, המסונכרן עם כלל הגישות הרלוונטיות לבחינה, בסוגיות שאינן רק פיזיולוגיות גרידא, כדוגמת: סוגיות מעולם מדעי החברה הבוחנות היבטים של לכידות, מוראל ורעות בקרב לוחמים גברים בסדיר, קבע ומילואים? השפעות על בריאות הנפש בקרב לוחמים לעומת לוחמות, הנובעות מחשיפה לאירועים מבצעיים מורכבים מחד, ומהיקף פגיעות על רקע מיני כפי שהוכח במחקרים שנעשו בצבאות זרים, מאידך? מה השפעת הקודים התרבותיים המובנים בקרב אוכלוסיות מלש"בים ומשרתים שונות על שילוב נשים לוחמות במסגרות גברים? מה השפעת הקודים האמוניים- דתיים, ולא רק ההלכתיים של הדת היהודית דווקא, על המשרתים? כיצד ישפיע השילוב על תהליכים חברתיים משמעותיים אחרים, בעלי השלכות עמוקות על החברה הישראלית, וכיצד ישמרו על זכויות יסוד לא פחות חשובות של אוכלוסיות שונות מקרב המשרתים והמשרתות בצבא בסדיר, קבע ומילואים?
דוגמא הממחישה את הפער בהבנה לכאורה, ניתן לקרוא בהמלצת צוות הבדיקה לפתוח את מקצוע הגשש בצבא בפני נשים. כל מי שפגש גששים בחייו (מלבד שלישיית הגשש החיוור) ומכיר את הרקע האישי והתרבותי שלהם מבין שעליזה קוזילביץ או ישראלה ישראלי כנראה לא תהינה גששיות בקרוב, וספק רב אם והיה שתשרודנה הכשרה ותבצענה פעילות מבצעית לצד הגששים הבדואים, שגם הם בצער נחשבים כ"עולם ידע הולך ונעלם". גם אם התכוון הצבא בדבריו לפתוח את המקצוע בפני נשים בדואיות המעוניינות לשרת בצבא, למרות כל מגבלה ומכשלה, אזי עדיין מדובר בלא פחות מפנטזיה או הזיה הדורשת בדיקה.
האם נבחנו לעומק מירב הסוגיות הנוגעות להשלכות המבצעיות בשטח? האם בחנו סוגיות כשרידות במארב מעורב של לוחמים ולוחמות במשך 48 שעות תחת רשת הסוואה אחת? האם בחנו את ההשלכות המבצעיות הנובעות מפיחות בכושר הנשיאה של צוות לוחם נוכח המשקל המרבי המותר להעמסה על גב לוחמת? האם כתוצאה מכך נדרש יהיה להגדיל את מספר הלוחמים בצוות או לייצר 'צוות סבלים' ומה המשמעות על יכולות הניוד, ההסתתרות והחתימה שלו בשטח? כיצד מקיימים שגרה מבצעית במארב ממושך בשטח עם בנות בתקופות המחזור החודשי? מה המשמעות על זמני הקפצה בעת כוננות כשנדרש להקפיץ צוות מפוצל במקום אחוד ממגורי בנות וגם ממגורי בנים ומה ההשלכות על הלכידות, הרעות והערבות ההדדית שנפגמת כתוצאה מכך, אך כל כך חיונית בצוותי לוחמים בסדיר ובמילואים? אלו רק דוגמאות ספורות שהתשובות להן כנראה עלומות.
מקריאת סעיפי תקציר הדו"ח המטכ"לי עולה כי המוקד היה לרוב על המימד הפיזיולוגי, באופן שכמעט עיקר כל מימד משמעותי אחר. נראה כי בחינת תחומים אלו לא מוצתה עד תומה ועל כן יוותרו הם לבחינה ועיסוק נוסף בוועדה המטכ"לית הבאה שתקום עם הבג"ץ התורן, עד שיתייצבו הרמטכ"ל ושר הביטחון מול בג"ץ עם החלטה שתגרום להשתק עילה כמעשה בית דין.
בתשובה לבג"ץ נכתב בסעיף 12ט: "על בסיס ניתוח מעמיק של ההיבטים הפיזיולוגיים והדרישות המבצעיות, גיבשו הגורמים המקצועיים בצוות מודל תיאורטי לקביעת הספים הפיזיולוגיים-תפקודיים (מדדי גוף ומדדי ביצוע) הנדרשים בתחילת ההכשרה לתפקיד לחימה, על-מנת שניתן יהיה לעמוד בדרישות שדה הקרב בתפקיד הלחימה, תוך שמירה על הבריאות וניהול הולם של הסיכון לפציעות בקרב נשים". ממשפט זה נעדרים שיקולים משלימים שהרי אישה לא תפעל לבדה במערכה וכפי הנראה יאלצו הגברים הלוחמים בצוות לשאת ביותר מעמסה, שעלולה לסכן את בריאותם לאורך זמן או במילים אחרות להסתכן יותר במצבים שונים באימונים ובמבצעים בכדי להגן על בריאותן וביטחונן של הלוחמות שלצדם. האם נותחו ההשלכות על הגברים בצוות מעורב והמשמעויות העקיפות הנובעות מהחלטות המקדשות את הפן הפיזיולוגי ובריאות הנשים בלבד?
כותבים המשיבים בסעיף 14 לתשובתם כי: "בהמשך, לאור הממצאים והמסקנות בעניין השפעת המאפיינים הפיזיולוגיים של נשים על יכולתן לשרת בתפקידי לחימה נוספים, בחן הצוות היבטים רלוונטיים נוספים הצריכים לעניין, ובכללם, היבטי כוח האדם (מיון ושיבוץ, פיתוח שדרת קצונה ופיקוד ושירות מילואים), היבטים הקשורים לשירות של לוחמות לצד לוחמים, ועוד. האם לאור זאת נזכה כעת לראות לוחמים עם שיער ארוך או זקנים שאינם מצריכים אישור מיוחד כפי שאף צמה לא זקוקה להסכמה? האם תקציב היגיינה יינתן גם לגברים במידה שווה? אם כבר נעשית עבודת מטה מטכ"לית יסודית ומעמיקה- מדוע זה הצבא אינו משווה תנאים בין כלל המשרתים למשרתות ביחידותיו, באופן בו לא יהיה הבדל במשך השירות ותנאיו, הקידום והכניסה לקבע, סדרי הופעה ועוד? האם הצבא מחכה לבג"ץ בעניין שכזה המבטא אפליה על רקע מגדרי, לרעת הגברים המשרתים במקצועות מנהליים ותומכי לחימה בפרט, כדי להבין ששעון החול אזל עבורו?
בחינה ביקורתית של תקציר הדו"ח המטכ"לי
תקציר דוח צוות הבדיקה המטכ"לי שניתן לפרסום צורף לתשובה לבג"ץ. מהתקציר ניתן ללמוד רבות על עשייתו הברוכה של צה"ל אך גם לתהות על מספר תהליכים ולהציף סוגיות מטרידות, כפי שיפורט להלן:
בסעיף 18 הדן בלקחי הניסיון בשירות נשים בתפקידי לחימה בצה"ל נכתב כי: "שיבוצן בתפקידי לחימה בעלי דרישות פיזיולוגיות עצימות, ללא קיום הליך מושכל, עלול להוביל לשיעור פציעות ונשר משמעותי, לפגוע ביכולת להכשיר את המסגרת הלוחמת כנדרש ובבריאות הלוחמות בה. לצד זאת, הניסיון שהצטבר הצביע גם על הפוטנציאל של הליך סדור ומדוד, תוך התאמות, מעקב ולמידה, לאפשר ניהול סיכונים הולם בכל הנוגע לפציעות, לתרום להצלחה של נשים במילוי תפקידים עצימים, ולצמצום פציעות ונשר". לאור קיצור משך השירות ללוחמים ועמו קיצור משך ההכשרה, האם יש התכנות להכשיר את הלוחמות לצד הלוחמים, מבלי להוריד את הספים הנדרשים או לקצץ תחומים בהכשרה, באופן אפקטיבי, יעיל ורלוונטי לשדה הקרב? אזכיר כי "חוזקה של השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה", משמע- בעוד שלוחמים גברים יכולים להתקדם מהר יותר בהכשרה עצימה יותר, נדרשת כעת האטה בקצב התקדמותם שמשמעותה הינה פגיעה בהספק ובפוטנציאל מיצוי המרב מהגבר הלוחם, לכאורה.
בסעיף 19 העוסק בצבאות זרים מצוין כי שילוב נשים כלוחמות אינו מהלך מוצלח במיוחד כפי שהוכח. כדי לרכך את הממצא ביחס לצה"ל נכתב בסעיף 20 כי: "להשוואה עם צבאות זרים משקל מוגבל לענייננו, וכי ניתן ללמוד מהנעשה בהם באופן מוגבל בלבד ביחס לשירות נשים בצה"ל. זאת, בשל ההבדלים המהותיים בין צה"ל לבין צבאות אלה, שבאים לידי ביטוי בשורה רחבה של היבטים, ובהם טיב האיומים הביטחוניים והמשימות המבצעיות; מתכונת השירות ואופן הגיוס, המיון והשיבוץ לתפקידים במהלך השירות; וכן מכיוון שהניסיון בצבאות אלה מתייחס לשנים ספורות ולהיקף קטן של מתגייסות לתפקידי לחימה בפועל". מהכרות עם חלק מהמחקרים והתנאים בצבאות זרים, ראוי לנהוג בצנעה יתירה שהרי צבא ארה"ב לדוגמא, שחגג זה עתה 247 שנה להיווסדו, מגייס בהתנדבות ויכול להרשות לעצמו לבחור ממאתר גיוס רחב יותר, מספק תנאים טובים למשרתיו, השירות בו ארוך יחסית לצה"ל ומאפשר יותר מרחב תמרון לביצוע שינויים בהכשרות לדוגמא. חיל הנחתים בארה"ב, שביצע ניסויים מקיפים ומקצועיים יותר מצה"ל, מצא ששילוב נשים כלוחמות אינו רעיון מהפכני כדאי המשתווה לגילוי אמריקה. ככלל אפשר לסכם ולומר שבצבא ארה"ב הסוגיה עומדת בהגדרה של אג'נדה חברתית פרוגרסיבית כפויה, יותר מאשר אתגר מבצעי, לכאורה.
5+לאור סעיפים 23-25 העוסקים בדרישות המבצעיות בתפקידי לחימה, מצא ואף המליץ לבסוף צוות הבדיקה כי: "לא ניתן לקבוע דרישות מבצעיות שונות לגברים ולנשים, וכי על שילוב נשים בתפקידי לחימה נוספים להיגזר מהיכולת של נשים לעמוד בסף הנדרש כיום מלוחמים גברים באותו תפקיד. דהיינו, שילוב נשים ביחידות לוחמות נוספות צריך להיבחן בכפוף לעמידה בסף מבצעי פיזיולוגי אחיד, שנקבע על-פי דרישות התפקיד ולא על-פי מגדר". האם המשמעות כעת הינה שהרמטכ"ל יורה מיידית על ביטול כל ההקלות הניתנות ללוחמות בעת מעבר קיר בבוחן מסלול? האם כעת ידרשו הן לעמוד בהישג הנדרש בבחני כושר קרבי כמו גברים ולהתמודד מולם ישירות כשוות בין שווים? האם יבוטלו באופן גורף טבלאות הכשירויות והמדדים השונות שמבחינות בין לוחמים ללוחמות? האם מפקדים לא יחוסו הלכה למעשה על נשים בסחיבת פק"לים כבדים באימונים ומבצעים? אם כך אכן יבוצע, האם לא יעמוד הדבר בסתירה לרצון הנשגב שלא לפגוע בבריאותן של הלוחמות ויתאפשר בכלל נוכח קיצור משך השירות וההכשרות? האם יש לדבר תוחלת בשירות המילואים לנשים בגילאי 35- 40 ?
צוות הבדיקה מציין כי פיתח מודל פיזיולוגי תאורטי באמצעותו ניתן להעריך את יכולתן של נשים לעמוד בדרישות המבצעיות של תפקידי לחימה מסוימים, תוך צמצום מרכיבי הסיכון עבורן. לדידו של הצוות "מודל זה מביא לידי ביטוי את תפיסתו המקצועית של הצוות, לפיה משמדובר בתפקידי לחימה שנשים טרם ביצעו, לא ניתן לדעת בוודאות כיצד הן יעמדו בדרישות המבצעיות וכיצד ביצוע התפקיד ישפיע על בריאותן (הן בהקשר של נשר ואי-יכולת להמשיך בתפקיד, הן בהקשר של סיכון לבריאות). לפיכך, לעמדת הצוות, בהעדר ניסיון מצטבר, יש להגדיר תנאי סף פיזיולוגיים הנגזרים מהדרישות המבצעיות בכל תפקיד, ומאפשרים לשבץ נשים בעלות פוטנציאל להצליח בביצוע הנדרש, תוך ניהול הולם של הסיכון לפציעות". כאן ראוי לקשור את הסעיף העוסק בניסיון המצטבר של צבאות זרים, שהרי מבנה האישה, למיטב הידיעה, לא אמור להיות שונה מהותית בין מדינה למדינה. האם לאור הניסיון המצטבר בצבא ארה"ב ובריטניה לדוגמא לא ניתן היה לגבש מסקנה שאינה מבוססת על מודל תיאורטי? האם הנתונים החשובים, המצויים בדוחותיהם של הצבאות הזרים אך ידידותיים אלו, נמצאו מחוץ להישג היד של נספחינו הצבאיים? האם כעת מתכוונים בצה"ל לערוך ניסוי בחיילות לבחינת המודל התאורטי, שכבר נרמז בדרך ניסוחו של הסעיף הרלוונטי כי המודל בעצם הצליח וכל שנותר הוא רק לעדכנו: "יש להעמידו במבחן המציאות, על מנת שניתן יהיה לתקף את ההנחות שביסודו, ובהתאם לצורך לעדכנו"? כמה זמן צריך כדי לתקף את המודל המוצע והאם זה הזמן המספק שהצבא ירוויח או יקבל עד העתירה הבאה לבג"ץ?
שאלות רבות ניתן לשאול אודות המודל הפיזיולוגי התאורטי הייחודי שפותח לראשונה בצה"ל, והחיבור שלו למציאות בה חיים צעירים בישראל. בקצרה- המודל מציג דרישות בסיס מיוחדות ללוחמות ביחידות מובחרות, לפיהן מלש"בית בת 18 לערך שגובהה 1.66מ' ומשקלה 78 ק"ג יכולה להיות מועמדת לשירות בסיירת מובחרת, לכאורה. האם לא ראוי היה להציב סף BMI ולא לנקוב רק בנתונים אלו? האם אין בנתונים אלו כדי להעיד על סיכון בריאותי לנערה צעירה? האם יש בנמצא די צעירות כאלו שמסוגלות לרוץ 3000 מטר ב-14:50 דקות ולבצע לפני כן 10 עליות מתח רציפות?
בסעיף העוסק ב"בחינת תפקידי הלחימה שטרם שובצו בהם נשים" קובע צוות הבדיקה נחרצות כי "לא קימת התכנות לשילוב נשים בתפקידי הלחימה ביחידות החי"ר המתמרנות". לצד זאת נכתבת בהמשך הסתייגות, הפותחת פתח להפיכת הקביעה על פיה, לאורה "קיימת התכנות לשילוב לוחמות בתפקידים ובמסגרות מסוימות ביחידות חי"ר מתמרנות"- במחלקות שדרישת נשיאת המשקלים בהן פחותה מאחרות. כך הומלץ והוחלט בהמשך לפתוח את האפשרות לשלב נשים כלוחמות במחלקות הניוד בגדודי החי"ר של החטיבות המובחרות, ללא שמטרידות שאלות מהותיות כדוגמת- כיצד משתלב מסלול ההכשרה שלהן במסלול החי"ר אותו עובר כל לוחם בטרם שיבוצו למחלקה? מה יעשו הלוחמות הללו כשאין דרישה לפעול כמחלקת ניוד בהכרח? מה יהיה עתידן של אותן לוחמות כשירצו להתפתח כמפקדות וקצינות- האם יפתחו בפניהן מחלקות מקבילות כנהוג בעבור כל מפקד וקצין בגדוד? האם יתאפשר להן להתפתח לתפקידי הדרכה וקצונה בכירה כמ"פ ומעלה? ומה המשמעות לפיתוח לוחמים ותיקים או כאלו עם הקלות זמניות? וכיצד יבוצע הדבר ביחידות המילואים? נראה כי המתכונת המוצעת עלולה להוות אבן נגף בעבור לוחמות ולוחמים כאחד, אלא אם בבוא העת, בעקבות בג"ץ לוחמות הניוד שיוגש, יפרצו כל הסכרים וצה"ל יחליט לפתוח בפניהן את כלל התפקידים בכל המחלקות והיחידות ללא הגבלה או אפליה.
בהתייחס לשילוב נשים כלוחמות ביחידות מיוחדות ומובחרות קובע צוות הבדיקה כי בטרם נבחן המודל התאורטי ביחידות החי"ר המתמרנות, עולה קושי בגיבוש מסקנות לגבי תפקידים עצימים ומורכבים יותר המאפיינים יחידות עילית. גם במקרה דנן, מסיים הצוות את דבריו בניסוח שיכול להשתמע באופן הפוך להמלצותיו ולממצאים המוכרים מצבאות זרים, בכותבו: "נמצא כי שילוב נשים בתפקידים אלה עשוי להיות מורכב". עשוי ולא עלול זו התחלה אופטימית לשינוי. מלבד זאת כל העיסוק בשילוב לוחמות, בצבא ובמלחמה הינו מורכב במהותו- כך נסללה לה הדרך גם להבקעת קביעה מגמגמת זו לכאורה, שסופה בהמלצה שלא להרחיב את שירות הנשים לתפקידי לחימה ביחידות מובחרות ומיוחדות.
לאור המתודולוגיה וההמלצה של צוות הבדיקה, תמוהה החלטת הרמטכ"ל לפתוח דווקא את תפקידי הלחימה ביחידה המיוחדת של חיל האוויר- 669 בפני נשים. כאן כבר מתברר שלא מדובר בחץ שנורה וכעת כולם רצים לסדר את המטרה כדי שיפגע, כפי שנעשה במקרים מסוימים עד כה, אלא במעשה הפוסל על הסף לכאורה, את מהותה, המלצותיה והכלים שפותחו בצוות הבדיקה המטכ"לי. הרי למה צריך היה לבזבז כל כך הרבה זמן יקר של קצינים בכירים, מומחים ושופטים אם במילא בסוף עושים מה שרוצים ללא כל הצדקה מבוססת וברורה לכאורה? בצבא עוד לא נפתחה יחידת חי"ר מובהקת בפני לוחמות לניסוי, אז מדוע מייד קופצים ליחידה מובחרת בה האתגרים שבעתיים מורכבים?
בנוגע לשילוב נשים בתפקידי לחימה בטנקים נכתב כי הנושא עדיין מצוי בתהליך בחינה, דבר שלא הפריע לכתוב מייד בהמשך השורה שישנה אפשרות לשירות נשים כלוחמות טנקים במתארים נוספים, בכפוף לעמידה בתנאי סף פיזיולוגיים, על פי המודל התאורטי שלא הוכח ולא נבדק בצה"ל מאודו ואף לא הושווה ככל הנראה לממצאי השירות בצבאות זרים. גם כאן צפוי לו בהמשך עוד בג"ץ שיפתח, בדרך זו או אחרת את חטיבות השריון בפני נשים המעוניינות להיות לוחמות, מט"קיות וקצינות במגוון תפקידי פיקוד, בדומה לכל שיריונר, לא פחות ולא יותר. בנוסף ראוי לשאול לאן משובצות הטנקיסטיות במילואים? האם נזכה לראות בקרוב אם לתאומים המעמיסה, טוענת ויורה סדרות של פגזים?
צוות הבדיקה קובע בנחרצות בדו"ח הגלוי, שפורסם כחלק מהתשובה לבג"ץ, כי ישנם שני תפקידים ייחודיים (אחד מהם הינו צוללן – לוחם בצוללות) בהם לא ניתן לשבץ כלל נשים לכל הפחות בעת הזו, מטעמים הנוגעים למאפיינים הייחודיים של אותם תפקידים. ביחס לצוללות נכתב כי: "נשים לא שולבו בתפקידי לחימה בצוללת מטעמים הנוגעים לשהות משותפת של חיילים וחיילות בכלי השיט, המחייבים מגע פיזי קרוב לאורך זמן ממושך עם כלל המשרתים על כלי השיט. עוד נמצא, כי לא ניתן כיום לערוך התאמות במבנה הצוללת כדי למנוע מגע פיזי כאמור, וזאת מטעמים מבצעיים".
אם נמצא בעבר פתרון לשירות חובלות בכלי שיט על מימיים של חיל הים, אזי יש להניח כי בעת הקרובה ימצא פתרון גם לצוללניות בצוללות. אולי בג"ץ הצוללניות העתידי יחלץ את ההחלטה מ"המספן", שם לפתע יובן שאפשר להקצות צוללת אחת לניסוי שילוב נשים, או להפוך צוללת שלמה למגדרית בעבור לוחמות שלהן יתרונות מובהקים ומובנים על פני לא מעט גברים דווקא בכלי זה. זאת נוכח הפיזיולוגיה הנשית האופיינית (גובה ומשקל בעיקר), יכולות הקוגניציה, הריכוז, הסבלנות ועוד. תמוהה התשובה הנוגעת לחשש העולה מפני קרבה פיזית ממושכת בין כלל המשרתים, שהרי טענה דומה משום מה אינה תקפה או מתקבלת מעל פני האדמה בעבור מסגרות מעורבות הנמצאות במוצב, מתחם או כלי סגור, בפעילות מתמשכת 24/7? ישאלו הפמיניסטיות ובצדק לכאורה: האם בצוללת אין גברים המסוגלים לשלוט ביצריהם? אולי כדאי לקיים ניסוי ולבחון את ההשפעות הנובעות משירות משותף בצוללת מול שירות משותף במשרד בבסיס צבאי או בשטח ביחידה קרבית מעורבת? האם יש ספק לגבי היווצרותם של מערכות יחסים בכל מקום בו ישרתו גברים ונשים יחדיו?! האין צביעות ומסר כפול באבחנה זו דווקא?
בפרק בחינת ההמלצות והחלטות הרמטכ"ל, מדגיש הוא את ערך המקצועיות כערך עליון הגוזר את שיקוליו מהתורה הצבאית, מהדרישות המקצועיות- מבצעיות בשדה הקרב ומצרכי הצבא ובראשם מימוש ייעודו. כאן ראוי היה להדגיש כי מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל בטחון אזרחיה ותושביה. לצד זאת ראוי היה לציין שבערכי צה"ל מופיע הערך "דבקות במשימה וַחתירה לניצחון" כראשון בן שווים ולא בכדי. אפשר כמובן לדון מדוע ערך המקצועיות הינו שביעי וכיצד ניתן לפרש ערכים כחיי אדם ורעות בהקשר המדובר, אך לבטח לא ניתן להתווכח על כך שערך השוויון נעדר כליל ממסמך רוח צה"ל וערכיו.
5+עימות מעניין ניתן לקיים גם סביב סוגיית נשיאת משקלים ביחידות החי"ר בין הרמטכ"ל שטוען בתשובתו לבג"ץ כי "למערך חיל הרגלים המתמרן מאפיינים ייחודיים- לחימה עצימה, תנועה ארוכה ונשיאת עומסים…" לבין סגן הרמטכ"ל בעבר, ח"כ יאיר גולן שטוען כי "אין בעיה בגיוס לוחמות לצה"ל משום שביחידה מבצעית לא נדרש לשאת עומסים כבדים, דבר בו נשים מתקשות באופן משמעותי יותר מגברים". למען הסר ספק- סוגיית המשקלים היתה מאז ומעולם כבדת משקל בעבור כל צבא, תרתי משמע.
בדו"ח המלא מתברר כי לשירות הלוחמות ישנן השלכות על השירות במערך המילואים, דבר המצריך בחינה ומעקב. האין זו חלק מראיית השלם הנדרשת בעת בחינה מקצועית ומקיפה כפי שנטען מלכתחילה? כמה זמן ייקח עד שהנושא ייחקר על שלל היבטיו וימוצה עד תום? האם ישנה מדיניות ברורה ותקפה לאורה משובצות כלל הלוחמות שמשתחררות מצה"ל מדי שנה?
סיכום והמלצות
הצבא מקיים כבר מעל 27 שנה, מאז בג"ץ אליס מילר, קרב נסיגה והשהייה במערכה על שילוב נשים כלוחמות בכלל התפקידים והיחידות בצה"ל. אילו היתה מוכרת צורת קרב "בריחה", לא מן הנמנע שהיו נוקטים בה ביחס לזו הסוגיה.
הצבא פותח מעת לעת ובאופן מדורג, בעיתוי סמוך בג"ץ זה או אחר, יותר ויותר תפקידי לחימה לנשים תוך שימוש בהסברים שונים וניסיון להמציא מודלים חדשניים. אלו אינם בוחנים, מתכללים ומשקללים בהכרח את סך המרכיבים מהשדות הפיזיולוגים, החברתיים והמבצעיים, כל אחד כשלעצמו ולאחר מכן יחדיו כשלם ארגוני, נוכח המתחים המובנים וההשפעות ההדדיות של כל מרכיב על סביבתו.
עד כה נראה כי צה"ל נמנע או חומק לכאורה, מלגבש מדיניות כללית וברורה המתבססת על מערכות שיקולים מקצועיים ואובייקטיבים, שיציבו את גבולות הגזרה או קו העצירה, אליו מוכן הוא להגיע בשילוב נשים כלוחמות ביחידות הצבא. עתה, משמובנת השיטה והמחירים בצידה, האין זה ראוי לקבוע אחת ולתמיד את האופן הראוי בו ישולבו נשים בצה"ל כצבא לוחם ומנצח, מבלי לפגוע בביטחון הלאומי והאישי; מבלי לפגוע בערכי צה"ל; מבלי לפגוע בבריאותם, בכבודם ובאמונתם של המשרתים והמשרתות; מבלי לפגוע במוטיבציית השירות והאמונה בצדקת הדרך של אף נער או נערה; מבלי לפגוע או לגרוע מיכולתן, כשירותן ומוכנותן של היחידות השונות בסדיר ובמילואים; מבלי להפלות על רקע מינם בעלי תפקידים זהים המבצעים את משימתם וייעודם כמצופה, בין אם במשרד ובין אם בשדה.
עובדות החיים, כמו גם העובדות המוכרות ממחקרים ומניסויים בצה"ל ובצבאות זרים, לא יטשטשו את ההבדלים המגדריים והשונות התפקודית והרלוונטית הנובעת מהם. מן הראוי כי צה"ל יגבש עמדה מוצקה וברורה בטרם תגבר האג'נדה הפרוגרסיבית על השכל הישר שנותר בקרב רבים, כולל בקרב קציני הצבא הבכירים שמשום מה נמנעים מלבטא את דעתם המקצועית והלכי רוחם, אולי מחשש שבולע לקידומם?
לסיום ברצוני להביע את מלוא ההערכה והתודה לכלל משרתי צה"ל, גברים ונשים בכלל היחידות והתפקידים, הפועלים כמיטב יכולתם למען בטחון ישראל. יישר כוח.
